ר' נפתלי צבי הוֹרוֹביץ מרוּפּשיץ [לינסק 1760 – לנצהוט 1827]
מתלמידי ר' אלימלך מליזַ'נסק, ר' מֶנדל מרימַנוֹב והחוזה מלוּבּלין. רבה של רוּפּשיץ ומייסד חסידות רופּשיץ-דְז'יקוֹב.
נולד למשפחת רבנים מיוחסת בגַליציה. אביו ר' מנחם מנדל היה רבה של לינסְק, ואמו הייתה בתו של ר' יצחק הלוי הורוביץ, רבה של ברודי.
בצעירותו עוד הכיר את זקני החסידות בדורו – ר' יחיאל מיכל מזלוֹטְשוֹב ור' לוי יצחק מבַּרדיטְשוב, אך רבו המובהק בשנים אלו היה ר' אלימלך מליז'נסק. על פי האגדה החסידית, בתחילה סירב רבי אלימלך לקבלו מפני ייחוסו הרם, אך לאחר שבכה והפציר בו באומרו "במה אשמתי שבעל ייחוס אני", הסכים ר' אלימלך לקבלו כחסיד.
לאחר מותו של ר' אלימלך מליז'נסק, הצטרף ר' נפתלי אל חבורתו של החוזה מלובלין והיה לאחד הבולטים שבחבורה. במקביל היה גם מחסידיו הקרובים של ר' מנדל מרימנוב.
ר' נפתלי נודע בחסידות באמרותיו החריפות והשנונות שהיו מתובלות בהומור מושחז. את חִציו כיוון לאלו המתגאים לחשוב את עצמם תלמידי חכמים, צדיקים או בעלי כוחות נסתרים. ר' נפתלי נודע כ"בדחן", היודע להשתמש בהומור כדי לעקוץ ולהוכיח, ואף לצחוק לא מעט גם על עצמו. אפילו אל רבותיו לא היסס ר' נפתלי לכוון את חצי ביקורתו, שנאמרה באהבה ובהומור (סיפורים: אין טיפשים בגן עדן, השל"ה בברוגז).
למרות הניגוד הרב שבין אישיותו וסגנונו הציני של ר' נפתלי לבין אישיותם של רבותיו, אלה העריכו אותו מאוד (סיפור: האוֹקס).
למעשה, נתפס ר' נפתלי בחסידות כצדיק נסתר. אמנם כלפי חוץ הוא ביטא ציניות כלפי כל גילוי של גאווה וכבוד או צדיקות וכוחות נסתרים. אך נטייתו זו נתפסה בחסידות כאמצעי שנקט כדי להסתיר את העובדה שהוא עצמו היה צדיק ובעל כוחות, וגם תלמיד חכם מכובד ומוערך שאף כיהן כרב וכאדמו"ר (סיפורים: דור דור ודורשיו, מותר להיות רב, עם הפולקע ביד).
ואכן, בנוסף על היותו רבם של חסידים, התמנה ר' נפתלי לרבה של העיר רופשיץ, שעל שמה הוא נקרא. ברופשיץ כיהן ברבנות שנים רבות ובמקום זה אף הקים חצר חסידית. לאחר מות אביו התקבל גם כממלא מקומו בעיר לינסק.
דברי תורתו של רבי נפתלי כונסו בספריו "אילה שלוחה" ו"זרע קודש". את הסיפורים הרבים אודותיו כינסו החסידים בספר "אוהל נפתלי".
בין תלמידיו נמנו ר' חיים מצאנז ור' יצחק אייזיק מזידיטשוב. בנו ר' אלעזר המשיך להנהיג את החצר החסידית בעיר דז'יקוב. חסידות זו קיימת גם כיום, והיא נודעה בין השאר גם בניגוניה היפים.
ר' נפתלי מרופשיץ
ר' נפתלי מרופשיץ
'רק קפדן בהלכה - הריהו טיפש' אומר ר' נפתלי מרופשיץ. אילו עוד תכונות צריכות להיות לאדם כדי שיהיה ראוי?
תפילתו של הרבי מרופשיץ היא שלא יבואו אליו ולא יבקשו ממנו עזרה או ישועה. הרבי חושש מן השקר והסכנות המלווים את התופעה של "צדיק" המחלק ישועות ונסים
ר' נפתלי מרופשיץ חשב בטעות כי אירע לו קרי לילה ביום הכיפורים, דבר הנחשב לחטא. לבסוף הבין כי לא קרה לו דבר, והאירוע כולו נועד ללמד דרך לתשובה
איזו מנוחה יש בשבת לרשעים בגיהינום? ואיך יכול הרבי להציל את חסידיו מן הגיהינום? האם השבת יכולה להיות "דֶלֶת" למעבר בזמן?
הסיפור מביא את המתכון הקליל של ר' נפתלי לאיך צריך אדם לקבל את פני מותו.
כיצד למד ר' נפתלי מרוּפּשִיץ על חשיבות האהבה בין יהודים מסימני הפיסוק ואותיות התורה?
ברכה מילד חשובה לעיתים יותר מברכתו של מבוגר. ר' נפתלי מרופשיץ פוגש ילד ומבקש ממנו לברך אותו.
איך מתרחקים מן הגאווה? ר' נפתלי מרוּפּשיץ מוטרד מן האפשרות שיאמרו עליו דברי שבח. כדי להסתיר את מעשיו הטובים הוא נוקט בשיטה מקורית - להיראות כגאוותן וכשחצן.
מדוע הראה אלוהים לאדם הראשון את הדורות העתידיים ואת מי שינהיגו אותם, ולא הסתפק בהצגת המנהיגים שבדרך? ר' נפתלי מרופשיץ מתבדח על עצמו בעת מינויו לתפקיד הרב, ומסביר מדוע בדור שכזה גם הוא נחשב למשהו.
מדוע קילל הרבי את תלמידו, וכיצד הגיב ר' נפתלי למילים שהטיח בו רבו?
דרמה מתוחה ומורכבת המתרחשת בעת פגישתם החוזה מלובלין ותלמידו ר' נפתלי.
ר' נפתלי גירש בכעס אדם חוטא. לעומתו, הרבי מנשכיז קיבל את פניו של החוטא בכבוד ובאהבה, ובכך סייע לו בהחלטה הגורלית להישאר יהודי. קבלתו של החוטא עשויה לשנות את כל מהלך חייו
רבי נפתלי מרוּפּשִיץ מתואר בסיפורים רבים כאדם משעשע ומלא הומור. בסיפור זה הוא מתלוצץ עם ילדה קטנה ברחוב ונהנה מיכולתה לענות לו בחריפות ובציניות.
בתפילתו המשונה מקווה ר' נפתלי מרופשיץ להתגלגל ולהפוך לפרה. כך יוכל להעניק חלב ליהודי הראוי לכך.
ממה היה מתוסכל כל כך ר' מנדל מרימנוב? ר' מנדל מרימנוב היה שותף למאבק מיסטי להבאת המשיח במהלך מלחמות נפוליאון, ושילם על כך בחייו. פרידתו מן העולם לוותה בתקווה, אך גם בתסכול ובכעס על תלמידיו שלא סייעו לו.
ר' נפתלי מצווה על חסידיו להמשיך ולשמוח למרות הידיעה העצובה על מותו של אחד מגדולי החסידים. על חשיבות השמחה והאופטימיות בהתמודדויות בחיים.
מה בא לרמוז רבי אלימלך מליז'נסק, כשתיאר את המעשה שחולל רבי נפתלי כקונץ?
איך יכול היה ר' נפתלי צבי מרופשיץ להתארח אצל תלמידו ר' חיים מצאנז שנים אחרי מותו? האם יש חיים אחרי המוות?
כיצד "הופיעה" בבית המדרש של ר' נפתלי מרופשיץ נשמתו של תלמיד חכם חשוב שהלך לעולמו, וכיצד ר' נפתלי - איש ההומור והצחוק - אינו מהסס להציג באופן נלעג את רבו, החוזה.
מה רמז ר' נפתלי מרופשיץ לחוטא שהתבייש לספר על העבֵרות שלו?
מהי התמימות? האם אפשר להיות תמים אם עוסקים דווקא בלימוד ובשאילת שאלות?
מדוע הדרשה של ר' נפתלי עייפה אותו כל כך? האם שומעיו השתכנעו?
האם ר' נפתלי מרופשיץ כזה חכם וכזה צדיק? שיחת רבנים הופכת למשל מלא הומור, שבו מתבררת חכמתו של ר' נפתלי דרך לעגו על עצמו.
מיהו מיוחס? ברוח מבודחת מסביר ר' נפתלי מרופשיץ איזו תועלת צומחת לו מהיותו "מיוחס", בנם של צדיקים ותלמידי חכמים. באותו האירוע התגלה גם אדם פשוט, שהוא "מיוחס" לא פחות...
מה בין צנון לכל נדרי? את הרגעים שלפני יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה, בילה רבי נפתלי מרוּפְּשיץ בוויכוח על חבילה של צנון. מתוך הוויכוח ניסח רבי נפתלי אמירה של תפילה.
מה קורה לחטאים שלנו כשאנחנו מבקשים להיפרד מהם ולחזור בתשובה? ר' נפתלי מרוּפּשיץ מציע שגם להם יש ערך
אל ר' נפתלי מרופשיץ מגיע אדם הרוצה לחזור בתשובה, והחסידים הנמצאים שם רואים כיצד הוא גורם לאותו אדם לעבור שינוי אמיתי ועמוק, ומחליטים להיות תלמידיו.
שתי כיכרות לחם דבוקות היוו סימן לחברות עמוקה שבין שני חסידים. כשהתגנב ללבם כעס זה על זה, הפריד רבם לשתיים את הכיכרות הדבוקות שהיה נותן להם בדרך כלל.
מדוע בכה ר' נפתלי מרופשיץ, ומדוע קינא בחייט הפשוט המקיים את מצוות "ארבעת המינים" בחג הסוכות באמצעות אתרוג פשוט וזול?
בהומור ובציניות רומז ר' נפתלי מרופשיץ לרבו, החוזה מלובלין, כי אפילו הרבי עלול להיכשל בגנֵבה
גם על הצדיקים הכי גדולים יהיו תלונות, כפי שהיה בזמנו אפילו כלפי משה ואהרן.
איש כפרי מצליח לבטל גזֵרת שמים. כיצד הוא עשה זאת, ומדוע גרם הדבר לצחוק בפגישה שערכו שלושה אדמו"רים חשובים?
בסיפורים רבים מתמודדים אדמו"רים חסידיים עם הגאווה והחנופה הכרוכים בתפקידם הציבורי. רבי נפתלי מרופשיץ מתמודד כאן בדרכו עם סכנת היוהרה והכבוד שבמקצוע שלו - הרבנות.
ר' נפתלי מרופשיץ מתעתע ברב העיר ובגבאי ה"חברה קדישא", וכך מצליח לקבור את רבו - החוזה מלובלין, בחלקה המעולה ביותר שבבית הקברות
כיצד גער רבי נפתלי מרוּפּשיץ באדם שהניח את הסידור על גבו בזמן תפילת הווידוי שביום הכיפורים?
בזמן שנפוליון ניהל מלחמה בצאר הרוסי, גם אדמו"רי החסידות נאבקו זה בזה במי לתמוך. המאבק הדרמטי ביניהם נסב על הדרך הנכונה אל הגאולה הלאומית.
התלמיד מודאג: כיצד יוכל לשבת בבית המדרש, הקדוש והמכובד, כשהוא חושב מחשבות שאינן ראויות למקום? ולהפך: מה יעשה כשבניגוד להלכה הוא מהרהר בדברי תורה בבית הכיסא?
כשר או טרף? יחיה או ימות? ר' נפתלי מרוּפּשִׁיץ כורך תשובה שהוא נותן לאדם חולה בפסק הלכה שנתן על עוף, ובשני המקרים הוא בוחר בחיים.
הרבי מצַאנז למד אצל הרבי מרוּפְשִׁיץ אבל לא קרא לו "רבי". הסיבה לכך היא שהרבי מרופשיץ היה עמוק מדי עבורו, והוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו.
חסיד פוגש צדיק נסתר ומנסה לעקוב אחריו, אך הצדיק אינו מניח לו להתקרב וגוער בו.
מדוע לא עמד רבי נפתלי מרוּפּשיץ בהסכם שלפיו אסור לו לומר בדיחות ולהצחיק את הציבור? האם לא רצה את הפרס שהוצע לו - להיות כמו רבו החוזה מלוּבּלין?
האם רבי נפתלי מרופשיץ באמת לא ידע מהי פרשת השבוע? ואם כן, מדוע לא טרח לברר?
בסיפור זה ניתן ללמוד על האופי שנדרש ממנהיג בחסידות, וכיצד הוא נבחר לתפקידו
מה עדיף לבקש מאבא? אחד המשלים הנודעים שסיפרו החסידים עוסק בבן מלך ששכח מה עליו לבקש. מסיפור זה למדו החסידים על כוחו של האדם ועל הציפיות הגבוהות שעליו לתלות בעצמו.
המנהיג הוא מי שיש לו כוחות, אך אם ברצונו להנהיג הוא צריך ללמוד להיזהר מלהשתמש בכוחות האלה לרעה.
"תשעה באב - חבל שבאת!" ר' נפתלי מרופשיץ נוהג לשוחח עם המועדים והשבתות, ומתייחס אליהם באופן אישי, כדמויות המתארחות בביתו.
מדוע טוב להיות תולעת? רבי נפתלי מרופשיץ, בדרכו המצחיקה, מתאר מדוע טוב לו להיות תולעת. דרשתו לועגת הן לכבוד שזכה לו והן לנטייתם של החסידים לתת משקל יתר לדבר של מה בכך.
רבי נפתלי מרופשיץ מפרש בפני תלמידיו את הפסוק "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין" ממסכת אבות, ואומר כי מסעותיו של רבם, הרבי מרימנוב, עוד ייכתבו בספר. ולא רק בספר שלו אלא של כל אדם. מה בא ר' נפתלי לרמוז בפירוש זה?