ר' זאב וולף מזברז'

רבי זאב מזְבַּרז' [זלוֹטְשוֹב 1792 – וואלטשיסק 1822]
אדמו"ר חסידי, בנו של רבי יחיאל מיכל מזְלוֹטְשוֹב. תלמידם של החוזה מלובלין ושל רבי מנחם מנדל מרימנוב.
אביו של ר' זאב היה רבי יחיאל מיכל מזלטושוב, שהיה אדמו"ר חסידי חשוב ונודע. ר' זאב היה השלישי מבין חמישה בנים של ר' מיכל, שכולם נודעו לימים כמנהיגים חסידיים. בילדותו היה ר' זאב ילד שובב שנהג להתבודד ולהתרועע עם החי והצומח, והדבר ציער מאוד את אביו. על פי המסופר, סמוך לגיל בר המצווה ביקש אביו שיביאו לו את התפילין של בנו לפני שמכניסים בהן את הפרשיות. האב בכה במר לבו והוריד לתוך בתי התפילין דמעות בתפילה. לאחר האירוע הזה השתנו דרכיו של הבן והוא נהפך לאדם אחר.
עוד מספרים חסידים, כי ר' מיכל נהג לציין כל אחד מחמשת בניו על פי אחד מחמישה חומשי תורה. את בנו השלישי כינה "קודש קודשים", כנגד ספר ויקרא שעוסק בקרבנות ובהלכות קדושת המקדש.
ר' זאב התפרסם כאדם שהצטיין במידת התמימות ובפשטות הרבה שנהג בה. הוא גם נודע כאדם צנוע ואוהב הבריות, ונהג לרחם גם על רשעים גמורים ואפילו לכנות אותם "צדיקים".  ר' זאב נודע כאדם רגיש מאוד למצוקתם של אחרים, ובפרט של החלשים ועלובי הנפש. כאשר התקוטטה אשתו עם המשרתת שבביתם ותבעה אותה לדין תורה, הלך ר' זאב לייצג את המשרתת המסכנה (סיפור: הרבי, המשרתת והקטטה). סיפור נוסף מתאר אדם גס רוח שלעס צנון בצורה מכוערת וזכה לבוז מצד החסידים, אך קיבל מר' זאב תשומת לב ואהבה (סיפור: צנון).
בין תלמידיו היו רבי צבי הירש מזידיטשוב ורבי סנדר מקומרנה, ובין באי ביתו היו צדיקים רבים ובהם רבי מנחם מנדל מקוסוב ורבי צבי אלימלך שפירא מדינוב.
בספר "תפארת צבי" מובאים דברים בשמו, לצד דברי תורה מאביו, ר' יחיאל מיכל.