ר' צבי הירש מרימנוב

רבי צבי הירש (משרת) מרימנוב [1778 דומברובה – 1848 רימנוב]
מראשי הצדיקים בגליציה וממלא מקומו של רבי מנחם מנדל מרימנוב. נודע בכינויו 'משרת'.
רבי צבי הירש התייתם מהוריו בגיל צעיר ואומץ על ידי חייט פשוט, אצלו גדל ועבד כשוליית חייטים.
האגדה מספרת כי בכסף שחסך ממלאכתו היה קונה נרות כדי שיוכל להישאר ער בלילות, להתפלל וללמוד תורה.
כשהיה בן חמש-עשרה התקרב בהשפעת רבי משה מפשוורסקאל אל רבי מנדל מרימנוב. רבי צבי הירש הפך לשמשו של הצדיק ומשום כך דבק בו הכינוי 'משרת'.
בשנת 1814, לאחר פטירת רבו ר' מנחם מנדל מרימנוב, ביקשו חסידיו למנות במקומו את בנו, רבי נתן יהודה, אך זה סירב ואמר ששמע מפי אביו שאת מקומו צריך למלא רבי צבי הירש. חסידות רימנוב נותרה במשך שנים ארוכות ללא אדמו"ר והונהגה על ידי זקני החסידים.
בתחילה סירב רבי צבי הירש לנהוג באדמו"רות ונסע אל חצרו של רבי נפתלי מרופשיץ, שם שהה שתים-עשרה שנים, עד לפטירתו של רבי נפתלי.
בשנת 1847, בהיותו כבן חמישים, חזר לרימנוב והחל לנהוג כאדמו"ר, וכך הפך מי שהיה תחילה משרת – לאדמו"ר עצמו. למרות היותו אדמו"ר שמר ר' צבי הירש על זהותו כ'משרת', וחי בצניעות ובענווה רבה.
רבי צבי הירש נודע במופתיו הרבים ואלפי חסידים החלו נוהרים אחריו. בתחילת דרכו התנגדו לו כמה מצדיקי גליציה מכיוון שלא נודע כלמדן וגם מפני שנהג להטיל "פדיונות" לצדקה אל הפונים אליו. ברבות הימים חזרו בהם מהתנגדותם ורבים מהם הפכו למעריציו. בין תלמידיו נמנו רבי שלום מקאמינקא, רבי חיים מצאנז, רבי צבי אלימלך מדינוב ורבים אחרים.
לרבי צבי הירש נולדו שמונה-עשר ילדים משלוש נשותיו (משתים התאלמן), אולם מרביתם נפטרו ורק שניים מילדיו נותרו בחיים – בן ובת. לאחר פטירתו נישאה אשתו מלכה לרבי ישראל מרוז'ין, ובנו יוסף שנולד שלוש שנים קודם פטירתו, גדל אצל רבי ישראל מרוז'ין.
רבי צבי הירש היה מהצדיקים הבודדים שהתפרסמו לא בזכות ייחוסם ותורתם, אלא בדרך חייהם ומנהיגותם. הוא התנהג בענווה ובפשטות והדגיש את חשיבות ההתלהבות בתפילה.
רבי צבי הירש לא הותיר אחריו כתבים משלו, ואחר פטירתו פרסמו תלמידיו את תורתו בספר "באר המים". לאחר שבנו יוסף גדל ובגר הוא מילא את מקום אביו באדמו"רות רימנוב.