ר' לייב שרה'ס

רבי לייב (שרה'ס) בן שרה [רוֹבנה 1730 – ילטושקוב 1791]
מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.
דמותו של רבי לייב אפופה אגדה ומסתורין, ומועטות הידיעות על ילדותו ותולדות חייו. ר' לייב נולד סמוך לרובנה, עירו של המגיד ממזריטש, להוריו יוסף ושרה. על פי המסורת, אביו יוסף היה מצאצאיו של המהר"ל מפראג. סיפור חסידי מסביר מדוע קיבל את הכינוי שרה'ס (בן שרה): "אמו שרה יפת תואר הייתה וחשק בה בנו של הפריץ. היא סירבה להיענות לחיזוריו, וכדי שלא תישאר פנויה מיהרה להינשא לרבי יוסף שכבר היה בא בימים". הסופר פנחס שדה הוסיף שלאחר החופה, בהיותם שניהם לבדם בחדר, אמר לה יוסף המלמד הזקן: "אשתי, יען כי חסת על כבוד קונך, ותחת חיי תענוגות ותפארת של דוכס בחרת בזקן שלא יאריך ימים, אני מבטיחך שייוולד לנו בן ברוך ה' שיהיה לברכה בקרב הארץ, ושמו יהיה נודע בישראל, ושמך שלך ייקרא עליו כל הימים".
על פי המסופר, ר' לייב היה ממקורביו של הבעש"ט. חסידים מספרים כשהיה ר' לייב בן חמש-עשרה, נכנס לחדרו של הבעש"ט והתחיל מקפץ ומדלג לאורכו ולרוחבו של החדר. תלמידי הבעש"ט כעסו על הנער החצוף וביקשו להשליכו החוצה. אולם הבעש"ט הרגיעם, פנה אל הנער הצעיר ואמר לו: "חריף אתה. יודע אני כל מעשיך. אבל דע לך כי דרכך שאתה הולך בה היא דרך מסוכנת. אתה הולך על חודה של חרב. כלך מדרך זו והחזק בי". מאז דבק ר' לייב בבעש"ט והפך לתלמידו הנאמן.
על המגיד ממזריטש אמר ר' לייב שרה'ס אמרה שהפכה ידועה, שהוא לא בא אל המגיד ממזריטש כדי ללמוד תורה, אלא כדי לראותו קושר את שרוכי נעליו.
ר' לייב מתואר כמי שנודע ביופיו, בחוסנו הגופני ובלמדנותו המופלגת, ונמנה עם הצדיקים הנסתרים במסורת החסידות. מרבית ימיו היה סובב בערים ובעיירות, מבקר בירידים וברחובות, והיה עוסק בקירוב היהודים הפשוטים לתורה. בייחוד הקדיש מכוחותיו למצוות פדיון שבויים והצלת רדופים מיָד עושקיהם. רבי לייבּ נודע במאבקיו נגד אדנוּתם של הגבירים היהודיים מבית. הוא לא נרתע מכוחם ולא חשש מעימות עם הגבירים כדי למנוע פגיעה בעניים.
לפי האגדה היה נוסע ב'קפיצת הדרך' גם לווינה ומשתדל אצל השלטונות למען היהודים. האגדה גם מספרת כי לאחר שיצא החוק שהעניק זכות לתלמידים יהודים ללמוד בגימנסיה בשנת 1871, נאבק רבי לייב בקיסר האוסטרו-הונגרי יוזף השני. מסופר שעם פרסום החוק נכנס רבי לייב לארמון הקיסר כרואה ואינו נראה, חבט בקיסר מכות נמרצות והזהירו לגבי התוצאות. הקיסר זעק לעזרה, אולם איש לא הבין את פשר זעקותיו, "שהרי לא היה איש בהיכל". במשך עשר שנים לא הוכרעה ההתמודדות בין רבי לייב ליוזף השני, עד לפטירתם של השניים.
רבי לייב בן שרה התרחק מהשררה והפומביות, התנזר באדיקות מתיעוד מעשיו ודבריו, ונמנע מהקמת חצר חסידים פרטית. אִמרותיו הספורות והאגדות עליו נדפסו על ידי הרב ראובן מרגליות ("גבורת ארי").