ר' מנדל מרימנוב

רבי מנחם מנדל (טורם) מרימנוֹב [ניישטאט 1745 – רימנוב 1815]
מראשי החסידות בפולין ובגליציה.
ר' מנדל נולד למשפחה מיוחסת של רבנים. בצעירותו למד בברלין אצל הרב דניאל יפה, ובהמשך הגיע אל רבי שמלקה מניקלשבורג, ובהשפעתו התקרב לחסידות. לאחר מות רבו נסע כחסיד אל רבי אלימלך מליז'נסק ונחשב לאחד מאלה שהמשיכו את דרכו (סיפור: לשבור את הכללים). הוא נמנה בין מייסדיה של החסידות בפולין ובגליציה יחד עם החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ וה'אוהב ישראל' מאפטא.
לאחר נישואיו עבר להתגורר בפריסטיק, שם חי בעוני ובדוחק רב. לאחר מות ר' אלימלך מליז'נסק התמנה כאדמו"ר בפריסטיק. רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק נהרו אחריו לפריסטיק וקיבלו את מרותו והנהגתו. בשנת 1794 עבר לרימנוב שעל שמה הוא קרוי.
אחד מן המרכיבים הבולטים בהגותו ובסיפורים עליו הוא תפקידן של הביקורת ושל הסגפנות. על פי שיטתו, הביקורת והמוסר אמורים להביא את האדם למאמץ עילאי לשינוי דרכי חייו, ומאמץ של חרטה ותיקון אישי יביא לסיוע גשמי מן השמים. ר' מנדל לא היסס לטעון כי מי שחי מתוך תשובה ומאמץ רוחני, יכול אפילו לסמוך על הנס.
כאדמו"ר וכרב נהג בתקיפות ובקפדנות הלכתית ומוסרית. תלמידיו תיארו את הפחד שהיו חשים במחיצתו, ואת נטייתו אל היראה והקפדנות על פני האהבה והשמחה (סיפור: אין טיפשים בגן עדן). ר' מנדל תיקן תקנות מחמירות, ובהן: הקפדה על צניעות הלבוש, איסור על לבישת מלבושים מודרניים ומפוארים ועל לבישת תכשיטי נשים. הוא החמיר במיוחד בכל הנוגע להופעתן החיצונית של נשים והתנהגותן בציבור. הוא אסר על נשים לחבוש פאה נכרית, מטפחות מקושטות או מטפחות אדומות, לנעול סנדלים ונעליים מודרניות וללכת ברחובות בתכשיטים ובמלבושי רקמה. גם על הגברים אסר ללבוש לבוש מודרני, ועל החייטים שהמרו את פיו גזר קנסות כספיים וחרמות. בשל כך יש הרואים בו את המבשר של היהדות האולטרה אורתודוקסית במאה ה-19, שהשפעתה ניכרת עד ימינו.
ר' מנדל התפרסם כקדוש ובעל מופת המסוגל להעטיר על חסידיו ישועות ורפואות. אלפי חסידים נהרו אליו ובהם גם לא-יהודים. הוא ראה עצמו כממונה על פרנסתם של ישראל וסייע לכך באמצעות דרשות מרובות שנשא במשך שנים ארוכות על "פרשת המן" (שמות טז, 36-1). דרשותיו בעניין זה נחשבות כסגולה לפרנסה.
כמו מורים חסידיים אחרים, כדוגמת החוזה מלובלין והמגיד מקוז'ניץ, ייחס גם ר' מנדל ערך משיחי למלחמות שניהל נפוליאון ברוסיה, והשווה זאת למלחמת גוג ומגוג המוזכרת בדברי הנביאים. במלחמה זו נטה ר' מנדל לראות את הצלחותיו של נפוליאון כקירוב הגאולה. האגדה החסידית מרבה לתאר את חלקו בניסיונות להחשת הגאולה באמצעות תפילות וכוונות מיסטיות, תקווה שנגוזה עם מותו ועם מות חבריו האדמו"רים במהלך שנות המלחמה (סיפור: המלחמה האחרונה של ר' מנדל).
בין תלמידיו הידועים: ר' נפתלי צבי מרופשיץ, ר' צבי הירש מזידיטשוב, ור' צבי אלימלך מדינוב.
ר' מנחם מנדל לא כתב את תורתו בעצמו, אך תלמידו הבולט ר' יחזקאל פנט העלה על הכתב רבים מדבריו והוציאם לאור.
את מקומו כאדמו"ר ירש שַׁמָשׁוֹ ר' הירש מרימנוב.