ר' יצחק מאיר אלתר מגור

רבי יצחק מאיר רוטנברג (אלתר) (מאגנישוב 1799 – גור 1866)
מייסד שושלת חסידות גור. מכונה על ידי חסידי גור "חידושי הרי"ם" על שם ספרו.
נולד למשפחה המיוחסת למהר"ם מרוטנבורג. בילדותו היה מקורב אל ר' ישראל המגיד מקוז'ניץ – השדכן של הוריו – שלימדו תורה יחד עם נכדו. לאחר נישואיו בגיל שלוש עשרה עבר לגור בוורשה אצל חותנו. שם למד בישיבה, התפרסם בכישרונו הגדול וזכה לכינוי "העילוי מוורשה". בגיל שבע עשרה כבר פרסם את חידושיו לכמה מסכתות בתלמוד. גאונותו המופלגת הקנתה לו שם של פוסק בהלכה, וחיבוריו בהלכה נלמדים בקביעות בעולם הישיבות.
לאחר מותו של המגיד מקוזניץ הפך לתלמידו של ר' בונים מפשיסחה, ולאחר מותו של זה קיבל את מרותו של ר' מנחם מנדל מקוצק.
ר' יצחק מאיר לא רצה להתפרנס מרבנות, והתפרנס מעבודה בבית חרושת לטליתות ואחר כך מחנות של אריגים שנאלץ לסגור כעבור זמן. לאחר שאיבד את מקור הכנסתו, התמנה מטעם קהילת ורשה לדיין וראש ישיבה.
נוסף על גדולתו בתורה, התפרסם רבי יצחק מאיר גם כמנהיג ציבור. הוא תמך במרד הפולני שפרץ בשנת 1831, ולאחר דיכוי המרד על ידי הצאר נאלץ לברוח ללבוב ואף לשנות את שמו ל'אלתר'. רבי יצחק מאיר פעל רבות למען יהודי פולין, ויחד עם חברו הטוב רבי יצחק מוורקי נסע לערי השלטון ברוסיה ונפגש עם אנשי ממשל רבים. הוא התנגד לגזירת המלבושים של הצאר הרוסי ופסק שאין לקיים את הגזירה. בעקבות זאת נאסר, אך השתחרר כעבור זמן קצר בשל לחץ ציבורי בעדו. בעניין זה אף נפגש עם משה מונטיפיורי, מפגש שלא הניב תוצאות.
לאורך שנים רבות היה רבי יצחק מאיר תלמידו הקרוב ביותר של רבי מנדל מקוצק. לאחר מותו של רבי מנדל התקבל כממלא מקומו וניהל את חצרו מביתו בוורשה. בשונה מגישת קוצק המחמירה והקיצונית, נהג רבי יצחק מאיר בדרך של אהבה וקירוב. אל חצרו באו אלפי חסידים, ובעקבות כך עבר לעיירה גורא קאלווירא (גור) שבה כיהן בעבר אביו ברבנות. המעבר לגור נבע גם מחששו שהאווירה הפתוחה בוורשה תשפיע לרעה על החסידים הצעירים. גור הפכה למרכז החסידות בפולין ולשם דבר בתנועת החסידות.
שיטת חסידות גור הייתה שילוב בין החריפות והפיקחות שאפיינה את חסידות קוצק לבין העממיות של חסידויות לובלין וקוזניץ. במרכזה של שיטת גור היה לימוד התורה וההכרה הפנימית שהחסיד צריך לגלות בכוחות עצמו את אלוהות ה', ואילו הצדיק נתפס כמי שמכוון אותו לדרך זו ותו לא.
רבי יצחק מאיר נפטר לאחר מחלה שנגרמה כתוצאה מזיהום והרעלת דם כללית בעקבות פגיעת דלת שנפלה עליו.
לאחר מותו המשיכו את דרכו רבי חנוך העניך מאלכסנדר, ואחריו נכדו (של רבי יצחק מאיר) – ר' אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".