הרבי שלא קם לתחייה

רבי חיים מצַאנז היה תלמידו של רבי נפתלי מרוּפּשיץ. לאחר מותו של ר' נפתלי נשא בנו של ר' חיים מצאנז את נכדתו של ר' נפתלי, בת בנו, רבי מאיר מדְז'יקוֹב.
פעם אחת, ביום השני של חג השבועות, בשנים שלאחר פטירתו של ר' נפתלי מרופשיץ, אמר ר' חיים "הרבי שלי, ר' נפתלי מרופשיץ – הוא כאן כעת, ליד שולחני."
לאחר זמן, בא בנו של ר' חיים מצאנז אל חותנו, ר' מאיר – בנו של ר' נפתלי – וסיפר לו את הדברים שאמר אביו בחג השבועות.
מיד ציווה ר' מאיר לרשום את הדברים בפנקסו.
בכל שנה נהגו שני המחותנים, ר' מאיר ור' חיים להיפגש בדְז'יקוב או בצַאנז. המתין ר' מאיר עד שבא אליו ר' חיים, ואז שאל: "האם אכן אמרת כי אבי נכח על יד שולחנך? כיצד ייתכן הדבר שאבי יצא מעפר קברו שברופשיץ ובא אל צאנז?"
– "לא התכוונתי שאביך עצמו יצא מקברו," ענה ר' חיים, "אלא התכוונתי לרוחו הגדולה של אביך."
– "ובכל זאת," המשיך והקשה ר' מאיר, "מנסה אני להבין את העניין. כיצד אמרת שאבי הגיע אל שולחנך?"
"כוונתי הייתה," הסביר ר' חיים, "כי ערכתי את הסעודה באותו אופן שבו נהג אביך לערוך את סעודתו."