עדיף לשבת בבית הכיסא

נושאים:

פעם אחת נכנס תלמיד לשאול בעצתו של רבי נפתלי מרוּפּשִיץ. סיפר התלמיד במבוכה כי בשעה שהוא יושב ללמוד בבית המדרש, באות לראשו מחשבות מגונות – ואילו בשעה שהוא יושב בבית הכיסא, עולות במחשבתו מחשבות קדושות ודברי תורה.
ענה לו הרבי בבדיחות הדעת, כדרכו: "אם כן, מוטב שתשב תמיד בבית הכיסא ותחשוב על בית המדרש, ולא תשב בבית המדרש ותחשוב על בית הכיסא…"

התלמיד מודאג: כיצד יוכל לשבת בבית המדרש, הקדוש והמכובד, כשהוא חושב מחשבות שאינן ראויות למקום? ולהפך: מה יעשה כשבניגוד להלכה הוא מהרהר בדברי תורה בבית הכיסא?

לעומת התלמיד המודאג, רבי נפתלי צבי מרוּפּשִיץ שרוי, "כדרכו בקודש", במצב נפשי של בדיחותא. כדאי לשים לב לייחוד שבתשובת הרבי. אין הוא עוסק במפורש בהתמודדות עם המחשבות הזרות, והוא אף מציע "פתרון" הסותר לכאורה את ההלכה.
תפקידה של הבדיחה שמשמיע רבי נפתלי הוא אולי לשחרר אותו מהדאגה, וכך יחדל מלהרהר במחשבות האלה (ובקיצור – כדאי להשתחרר מן הלחץ…).
בשל כך נדמה כי תשובתו – המנוסחת כהוראה – אינה אמורה להתפרש כלשונה. זוהי הלצה המעמידה את הניגוד בין בית המדרש לבית הכיסא על ראשו, וכך היא עשויה לפרוק את המתח של האברך ואולי לעזור לו להתמודד עם המחשבות הטורדניות.

אין מקום פנוי ממנה

על פי החסידות, הקדושה אינה מצויה במרומי רקיעים ולא רק בתוך בית המדרש, אלא שוררת בכל מקום. עיקרון אוניברסלי זה קיים גם בתורות מיסטיות בתרבויות אחרות. קראו עוד

מיכה אנקורי

שימו לב לניגודים בסיפור: בית מדרש – בית כיסא, ישיבה של לימוד – ישיבה לעשיית צרכים, מחשבות קדושות – מחשבות פסולות, תלמיד – רב. כל אלה מחזקים ומדגישים את הניגודיות בין שתי הדמויות.
בתשובתו של רבי נפתלי טמונה הסתכלות פסיכולוגיסטית חכמה: הוא מבחין שהדאגה של האברך מפני שני סוגי המחשבות,היא זו שמובילה אותו אליהן. שנוצרה אצלו סוג של התניה פבלובית: בכניסה לשירותים הוא חושש שמא יידרדר למחשבות קדושות, ולכן זה מה שאכן קורה לו. וכן להפך – בבית המדרש.
"אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית הכסא." מסכת שבת עמוד מ דף א