ר' מנחם מנדל מקוצק

רבי מנחם מֶנְדל (הלפרין – מורגנשטרן) מקוֹצְק (גוראי 1787 – קוצק 1859)
ממשיך דרכו של רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה וממעצבי החסידות בפולין.
נולד בעיירה במחוז לוּבְּלין שבפולין למשפחה חסידית במקורה, אך אביו נמנה עם המתנגדים לחסידות. מגיל צעיר נודע ר' מנדל כ"למדן" מעמיק. לאחר שנישא לבתו של אדם עשיר החל להתעניין בחסידות. הוא פגש חסיד זקן שהשפיע עליו, והצטרף אל חצרו של החוזה מלובלין ללא הסכמת אביו (סיפור: ידעתי להקשיב).
ר' מנדל היה מן הבולטים בחבורת פשיסחה – תלמידיו של החוזה מלובלין שעזבו את חצרו כדי להקים את החצר שבעיר פשיסחה. שם הפך ר' מנדל לתלמידם של "היהודי הקדוש" ורבי שמחה בונים מפשיסחה (סיפור: רוצה ורוצה). כמו שאר בני חבורת פשיסחה, הדגיש ר' מנדל את החשיבה העצמאית, את עמקות המחשבה, את המאמץ ואת לימוד התורה בנגלה.
לאחר מותו של ר' שמחה בונים, מרבית התלמידים ראו בר' מנחם מנדל את יורשו הבכיר של רבם. לאחר כמה שנים נדד עם קבוצה של חסידים והשתקע בקוצק, שם הקים את חצרו ובה חי עד פטירתו.
ר' מנדל הדגיש מאוד את חשיבות ה"אמת". מילה זו התפרשה על ידו כנאמנות מלאה של האדם לאמונותיו, בלי להתפשר ובלי להתחשב במה שנחשב מקובל וראוי. על פי שיטתו, אדם צריך לגבש אישיות חזקה ועצמאית, ולהירתע מכל ויתור ומ"קיצורי דרך" המקלים על דרכו (סיפור: הוסף דעת ומכאוב). הנכונות לעמל ולעמידה איתנה אפיינה את הדרך הקוצקאית. אמירותיו החריפות של הרבי ביטאו בוז לזיוף ולהונאה העצמית, וקראו לחסידים לתבוע מעצמם אמת ומאמץ. בהמשך לכך, החצר שבקוצק נוהלה בצורה מיוחדת וקיצונית. סביב הרבי התגבשה קבוצה של חסידים שחיו חיי שיתוף בדלות קיצונית, תוך התמסרות מלאה לרדיפה אחר חיי אמת חסרת פשרות. החסידים בקוצק בזו למוסכמות החברתיות ונטו אל פרישות מחיי החברה.
בקוצק שררה אווירה של אמת נוקבת, ביקורתיות חסרת פשרות, אך גם שמחה ואופטימיות. הרבי עצמו וחסידיו נודעו כתלמידי חכמים למדנים. ר' מנדל עצמו הטיל יראה רבה על חסידיו באמירותיו הנוקבות ובתביעתו חסרת הפשרות לאמת (סיפורים: גלגלו אותי, התפלל בעצמך, תפילה לחתול, הלמדן).
לאחר כעשר שנים שבהן שימש כאדמו"ר בקוצק, החל הרבי להסתגר בחדרו ולהימנע ממפגש עם חסידיו. יש שטענו כי התרחקותו מחסידיו נבעה ממשבר נפשי או רוחני, ויש שזיהו בכך את הבוז שחש לתלות שפיתחו בו חסידיו. תקופה זו נמשכה כעשרים שנה, עד לפטירתו. בשנים אלו המשיכה החסידות לגדול ולהתרחב בהובלתם של כמה מחשובי חבורת החסידים, ובראשם רבי יצחק מאיר מגור.
לאחר מותו של ר' מנדל הפך גם בנו, ר' דוד, לאדמו"ר בקוצק.
ר' מנחם מנדל לא השאיר אחריו דבר בכתב ידו. מאות אִמרות משמו מופיעות במקורות חסידיים. דמותו של הרבי מקוצק השפיעה רבות הן על חסידים והן על אישים מחוץ לחוגי החסידות.