סיפר אחד מחסידיו של רבי מֶנדל מקוֹצק:
בן ארבע עשרה הייתי כשאבי אירס לי אישה ולקח אותי והביא אותי לקוצק, ונכנסנו "אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה" (ויקרא י, יח) – אל חדרו של הרבי, כדי לבקש ברכה לכבוד אירוסיי.
הפנה הרבי את ראשו אליי ושאל אותי לשמה של ארוסתי. ואני – לא ידעתי את נפשי באותה שעה, מפני שעלתה בי בושה ולא יכולתי לפצות פה…
גער בי הרבי ואמר לי: "כאן לא מתביישים!"
נכנסו דבריו בכל רַמַ"ח אבריי ושַסַ"ה גידיי, ובכל פעם שבא מעשה לידיי הזהירני לבי: "ראה שלא תתבייש במעשיך – 'כאן לא מתביישים!…'"