התיש הקדוש

בין המעטים שהורשו להיכנס אל רבי מנדל בשנות התבודדותו היה רבי יצחק מווּרקִי.
לאחר זמן רב שלא היה אצל הרבי, בא שוב לקוֹצק, דפק על דלת חדרו של רבי מנדל, נכנס פנימה ובירך אותו: "שלום עליכם, רבי!"
"למה אתה קורא לי רבי?" נהם כנגדו הקוֹצקֶר. "הרי אינני רבי. האינך מכיר אותי עוד? הרי אני הנני התיש! התיש הקדוש אני. האינך זוכר עוד את סיפורו של התיש הקדוש?
יהודי זקן אחד אבדה לו בדרך לבית המדרש קופסת הטבק העשויה מקרן תיש. האיש יילל: לא די לנו בגלות החשוכה, הנה אבדה לי גם אבדה זו! אוי ואבוי לי על אָבדן קופסת הטבק העשויה מקרן תיש!
והנה פגש הזקן את התיש הקדוש. התיש הקדוש היה נודד על פני האדמה וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. כששמע את יללתו של היהודי הזקן, הרכין עצמו אליו ואמר: חתוך מקרני כמה שנחוץ לך לקופסה.
חתך הזקן כדברו ועשה לו קופסה ומילא אותה טבק. אחר כך הלך אל בית המדרש והציע לכל האנשים סביבו קמצוץ טבק.
האנשים הריחו והריחו, וכל מי שהריח קרא: מה נהדר הטבק! זה בא לו מן הקופסה! מה נהדרת הקופסה! מניין היא?
סיפר להם הזקן על התיש הקדוש נדיב הלב. מיד יצאו איש אחרי אחיו אל הרחוב וביקשו את התיש הקדוש. התיש שנדד על פני האדמה, וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. זה אחר זה ניגשו אליו האנשים וביקשו רשות לחתוך משהו. פעם אחר פעם הרכין עצמו התיש לפני המבקש. קופסה אחר קופסה נעשתה ונמלאה טבק. תהילת הקופסאות התפשטה למרחקים. על כל פסיעה ניגש מבקש אל התיש הקדוש. נטול קרניים ממשיך לנדוד לו התיש הקדוש על פני האדמה.