רוצה ורוצה

עוד בהיותו נער הצטרף רבי מֶנְדְל, מי שהיה לימים הרבי מקוֹצְק, אל חסידיו של החוזה מלוּבּלין. באותם הימים עדיין היה "היהודי הקדוש" בחצרו של החוזה, שם לימד והדריך את החסידים.
כאשר הגיע ר' מנדל אליו, לא אמר לו "היהודי" אלא פסוק אחד: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" (איכה ג, כז). נכנסו המילים אל לבו של הנער, והוא התמסר לעבודת בוראו בכל גופו ונפשו.
פעם אחת שמע ר' מנדל את החוזה ששאל את היהודי הקדוש: "האם יש לך כאן אברך טוב?"
– "מנדל רוצה להיות טוב." ענה היהודי הקדוש.
שנים רבות אחר כך, בזקנתו, אמר ר' מנדל מקוצק: "אז לא 'רציתי' עדיין, אבל מאותה השיחה ששמעתי, אני רוצה ורוצה."