ר' נחמן מברסלב

רבי נחמן מברסלב (מֶז'יבּוּז' 1772 – אוּמַן 1810)
מייסד חסידות ברסלב.
ר' נחמן מברסלב נולד בעיר מז'יבוז באוקראינה, עירו של הבעל שם טוב. מצד אמו היה רבי נחמן נינו של הבעש"ט. בצעירותו הסתופף רבי נחמן בצִלם של תלמידי הבעש"ט הוותיקים שגרו בעיר זו. בגיל 14 נשא אישה ועבר להתגורר בבית חותנו. כעבור מספר שנים עבר להתגורר בעיירה מדבדיבקה, שם הצטרפו אליו ראשוני חסידיו, ועוד לפני שמלאו לו 20 שנה הפך לרבי.
בשנת 1798 עזב ר' נחמן את משפחתו, ונסע לארץ ישראל בלוויית תלמידו וחברו ר' שמעון. נסיעה זו הייתה רצופה הרפתקאות, תלאות וקשיים, ונמשכה כחודשיים שבהם שהה בעיקר בצפת ובטבריה (סיפור: ומיד רצה לחזור).
בשנת 1800 התיישב ר' נחמן בזלטיפולי ומשם עבר בשנת 1802 לעיר ברסלב שעל שמה נקרא מאז. בברסלב הצטרפו אליו כמה מתלמידיו החשובים, ובהם ר' נתן שטרהרץ שנעשה לימים תלמידו הידוע, מחבר ספריו ומפיץ תורת ברסלב לאחר מותו. במהלך שהותו בעיר ברסלב איבד ר' נחמן כתוצאה ממחלות שונות את אשתו וכמה מילדיו, ובהם את בנו היחיד והאהוב שבו תלה תקוות רבות.
תורתו של רבי נחמן כוללת עקרונות חדשניים רבים: חשיבותה של ההשתוקקות אל הקדושה, הנקודה הטובה שיש בכל אדם, חשיבותן של ההתבודדות והתפילה האישית, חשיבותה של התמימות באמונה והימנעות מחקירה פילוסופית, תפקידה החשוב של השמחה ושל המלחמה בייאוש, תפקידם הרוחני והמיסטי של סיפורי העם, ועוד.
הדבר שבו התייחד רבי נחמן הוא בעיסוקו הרב בסיפורים (סיפור: השודד הטיפש), ובפרט ביצירתם של סיפורי מעשיות ארוכים ומפותחים, שחלקם מבוססים על סיפורים עממיים ידועים. סיפוריו אלה זכו ליחס של כבוד בתורתה של חסידות ברסלב.
רבי נחמן נודע כאדם חדשן וכמי שלא הידר בכבודם של מורי החסידות בני זמנו. דרכי הנהגתו הייחודיות והתבטאויותיו החריפות הביאו לתסיסה ולהתנגדות אליו בקרב מנהיגי החסידות בני דורו. בראש מתנגדיו בלט רבי אריה לייב, ה"סבא משפולָי" (סיפור: חלום העזיבה).
בשנת 1807 התגלתה אצלו מחלת השחפת, שהביאה למותו בשנת 1810 (תקע"א), בטרם מלאו לו 39 שנים. כמה חודשים לפני מותו נשרף ביתו והוא עקר מברסלב לאומן, שם חבר רבי נחמן אל קבוצה של יהודים משכילים ומתבוללים, דבר שהוסבר בתורת ברסלב כתיקון מיוחד שלקח רבי נחמן על עצמו.
עיקר תורתו של ר' נחמן הועלתה על הכתב על ידי תלמידו הנאמן ר' נתן שטרנהרץ. ספריו המרכזיים הם "ליקוטי מוהר"ן", שחלקו הראשון יצא עוד בחייו ובו רוכזו תורתיו העיוניות; "סיפורי מעשיות" ובו 13 מסיפוריו; "שיחות הר"ן" וכתבים נוספים.
לאחר מותו של רבי נחמן לא נבחר מנהיג אחר, וחסידי ברסלב לאורך הדורות ראו את עצמם חסידיו של רבי נחמן בלבד. בשל כך, נהוג היה לכנות חצר חסידית קטנה זו "החסידות המתה". בעשורים האחרונים הפכה חסידות ברסלב לחסידות גדולה בעלת ענפים רבים, בשל חוזרים בתשובה רבים שהצטרפו אליה. במקביל, קיים עיסוק רב בהגותו של רבי נחמן גם בחוגים שמחוץ לחצר החסידית.