מעשה משבעת הקבצנים

חלק שביעי - הקבצן עקום הצוואר

כשנגמרה השמחה של אותו היום, הלכו לישון. אחר כך, בבוקר, שבו בני הזוג וזכרו והתגעגעו אל הקבצן הרביעי, שצווארו היה עקום.
בתוך כך, והנה הוא בא ואמר: "הנני!" ואמר להם גם כן כנ"ל: "תחילה רק בירכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם זאת כמתנת חתונה, שתהיו כמוני. ואתם סבורים שיש לי צוואר עקום? אין צווארי עקום כלל. אדרבה, יש לי צוואר ישר ויפה מאוד. אלא שיש הבלים בעולם, ואני איני רוצה להוציא שום הבל ונשיפת רוח בהבלי העולם, ואני מעקם צווארי מהבלי העולם הזה. אבל באמת יש לי צוואר יפה מאוד, צוואר נפלא מאוד. כי הנה יש לי קול נפלא מאוד. וכל מיני הקולות שבעולם שהם קול בלא דיבור, את כולם אני יכול לעשות בקולי, כי יש לי צוואר וקול נפלאים מאוד.
ויש לי הסכמה על כך ממדינה אחת. יש מדינה שהם בקיאים מאוד בחכמת הנגינה והמוזיקה, וכולם עוסקים שם בחכמה זו, אפילו ילדים קטנים. לא תמצא שם אף ילד קטן אחד שלא יכול לנגן על איזה כלי נגינה. ואפילו הקטן ביותר שבאותה המדינה הוא חכם גדול במדינה אחרת באותה החכמה של נגינה. והחכמים והמלך שבמדינה הזאת והמקהלות הנמצאות בה, הם חכמים מופלגים מאוד מאוד בזו החכמה.
פעם אחת ישבו החכמים של זו המדינה, והיה כל אחד מתפאר בנגינה שלו. זה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כלי שיר פלוני; וזה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כלי שיר פלוני; וזה היה מתפאר בכלי שיר פלוני; וזה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כמה כלי שיר; וזה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כל כלי השיר; וזה היה מתפאר שהוא יכול לעשות בקולו כלי שיר פלוני; וזה היה מתפאר שיכול לעשות בקולו כלי שיר פלוני; וזה היה מתפאר שיכול לעשות בקולו כמה כלי שיר; וזה היה מתפאר שיכול לעשות בקולו תוף ממש, כאילו מכים בתוף; וזה היה מתפאר שיכול לעשות בקולו כאילו יורים בתותחים.
ואני הייתי גם כן שם. עניתי אני ואמרתי להם: 'קולי טוב יותר מהקולות שלכם. וזו הראָיָה – כי אם אתם חכמים כל כך בקול נגינה, נראה אם תוכלו להציל את אלו שתי המדינות.
ושתי המדינות האלו רחוקות זו מזו אלף פרסאות. ובאלו שתי המדינות כשמגיע הלילה אין יכולים לישון. כי כשנעשה לילה, מתחילים כולם להשמיע קול יללה – אנשים, נשים וטף. אילו הייתה שם אבן – הייתה האבן נמסה מן היללות.
כי בכל לילה נשמע באותן המדינות קול יללה רמה, ובשל כך מייללים כולם – אנשים נשים וטף. כך הדבר במדינה אחת וכך הדבר גם במדינה השנייה, והן רחוקות זו מזו אלף פרסאות.
ועל כן, אם אתם חכמים כל כך בנגינה, נראה אם תוכלו להציל את שתי המדינות, או שתוכלו לעשות גם אתם את קול היללה הנשמע שם.'
ואמרו לו החכמים: 'התביא אותנו לשם?'
ואמר: 'כן, אני אביא אתכם לשם.'
ורצו כולם ללכת לשם. והלכו ובאו לאחת משתי המדינות. וכשבאו לשם, כשהגיע הלילה, שהיו כולם מייללים מאוד, והחכמים היו מייללים גם כן. וממילא ראו שבוודאי אינם יכולים להציל את אלו המדינות.
ואמר להם הקבצן שצווארו עקום לאלו החכמים: 'לפחות תאמרו לי מהיכן בא דבר זה, שנשמע קול היללה.'
אמרו לו: 'ואתה יודע?'
השיב: 'בוודאי, אני יודע.'"

קראו עוד