נפשי החזקה והפיקחת

בתחילת הספר "ליקוטי מוהר"ן" צירפו החסידים שיר בשם "שיר נעים" שכתב רבי נחמן מברסלב לפי אותיות שמו – נחמן. וכך מופיע בשיר:
נפשי החזקה והפיקחת – למה לא חסת עלייך ושכחת אומן המגדל אותך, והאכילך ממתקים והלבישך ארגמן. ועתה את רמוסה בין עקבי הצאן ובין רגלי התאוות העבים והגשמיים, ואת עירום ועריה. יין משתיך נהפך למשתה דמעות.
חזק ונתחזק! ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל – אפילו כשמושכו בחוטמו העכבר לא יבעט בו. וכל זה מחמת שטות – שאין יודע מכוחו. אבל נפשי הפיקחת והחזקה!
מה תעשה ליום פקודה, ומה תשיב לשולחיך דבר? אל תביט על מצהלות הזמן, כי גופך חלש ודל. הזמן הולך והומה והגוף – אפשר עכשיו בא יומו.
נקוב לב האבן והאר לי משם מעט פניך. בָּרָה כַּחַמָּה, יָפָה כַלְּבָנָה, אל תחריש ואל תשקוט. הרימה קולך הערב בשירות והודה, ופתח פיך ותוציא דבריך הנעימים לפני הקדוש ברוך הוא. דל עיניך למרום וזכור אהבתך הישנה.