ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב

רבי יחיאל מיכְל מזלוֹטשוֹב "המגיד מזלוטשוב" [ברודי 1726 – ימפולי 1726]
מתלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש.
היה נצר למשפחת רבנים מיוחסת מגליציה שחיה ופעלה בברודי. אביו, ר' יצחק מדרהוביץ, היה למדן ומקובל. לפי המסורת החסידית היה בתחילה ממתנגדי הבעש"ט, אבל לאחר מכן הכיר בגדולתו ובקדושתו והפך לתלמידו.
נעוריו עברו עליו בברודי ובעיירות שבהן כיהן אביו בתפקידים שונים. משׂרתו הראשונה הייתה "מגיד מישרים" [דרשן ומוכיח] בעיירה קלאק. בתקופה זו היה תלמידו של הבעש"ט (סיפור: להבין את החוטא). משם עבר לכהן בעיירה זלוטשוב, שבה התפרסם ועל שמה הוא נקרא.
לאחר פטירת הבעל שם טוב, למד רבי יחיאל מיכל אצל המגיד ממזריטש, אך נודע לימים גם כמורה וכרבי עצמאי ומקורי. הוא נודע בכישרונו הרטורי, ושמו יצא לתהילה כמוכיח ומגיד.
מרכז פעילותו היה בעיר ברודי, שם החזיק בית מדרש ובית תפילה. בית המדרש שהקים המשיך ופעל על אף האיסור המפורש שהוכרז בחרם ברודי בשנת 1772 נגד קיומו של בית המדרש.
ר' יחיאל מיכל היה מהמפיצים החשובים של החסידות בגליציה, מפעל שהרחיב ופיתח אחריו ר' אלימלך מליז'נסק. רבים מגדולי החסידות בדור שאחריו היו מתלמידיו, ובהם ר' אברהם יהושע השל מאפטה, החוזה מלובלין, רבי ישראל "המגיד מקוז'ניץ", ועוד רבים.
תלמידו, ר' אברהם יהושע השל, סיפר שלרבו הייתה יכולת פלאית [שבמסורת החסידית יוחסה גם לבעש"ט עצמו] של "עליית נשמה" בעת שרצה בכך או כששמע ציווי שמימי המורה לו לעשות כן.
מנהגו בתפילה היה להתפלל באיחור רב, כ"מאסף אחרי המחנה", מתוך כוונה ללקט את התפילות האבודות שהיו ללא כוונה ולהעלות אותן למקורן. על פי המסופר, נפטר ר' יחיאל מיכל מתוך דבקות יתרה ותפילה שהביאו להסתלקותו מן העולם (סיפור: עד כלות הנפש).
ר' יחיאל מיכל לא כתב ספרים אך דרשות רבות משמו מופיעות בכתבי תלמידיו. שנים רבות אחרי מותו קובצו דברי תורתו בספר "מים רבים" (וורשא תרנ"ט). חמשת בניו נודעו לימים כדמויות בולטות בחסידות, ובהם ר' זאב מז'בריז', ר' יצחק מראדוויל ור' משה מזוויהל.