בדורו של הבעש"ט ותלמידו המגיד ממזריטש, החסידות טרם הייתה 'תנועה' ועדיין לא הורגשה בציבוריות היהודית של מזרח אירופה. רק בדור של תלמידי המגיד החלה התנועה להתפשט בקרב שכבות העם, ונעה מפודוליה שבאוקראינה לאזורים נוספים במזרח אירופה. או-אז החל הממסד הרבני והקהילתי להתקומם נגד התופעה החדשה, בעיקר עקב 'מניינים' נפרדים שייסדו להם החסידים בערים שונות. התנהגותם השונה של החסידים ונבדלותם עוררו תמיהה ותסיסה.
הדמות שהובילה את המהלכים הראשונים כנגד החסידות היה רבי אליהו, הגאון מווילנה (1720 – 1797), פוסק, פרשן, מקובל, איש אשכולות ומדעים, ובעל סמכות בלתי מעורערת בהלכה. בשנת 1772 ובשנת 1781 יצא הגאון נגד החסידים בנידויים ובחרמות שהוכרזו בעירו וילנה, בשקלוב, במינסק, ובערים נוספות.
על מה יצא הקצף? היה זה כמאה שנה לאחר הופעת משיח השקר שבתי צבי, והגאון חשש שמא השבתאות שבה ומרימה ראש. בנוסף הואשמו החסידים בזלזול בגדולי תורה ובלימוד התורה, בכיתתיות ובשינויים בנוסח התפילה, בפופולריזציה ובפרשנות שגויה לתורת הקבלה, במנהגים משונים, וכן בזלזול בהלכה, בעיקר בכל הנוגע לזמני תפילה. בהמשך העלו החסידים וצדיקיהם את חמתו של הממסד כאשר ייסדו מערכת שחיטה נפרדת בערים שונות במזרח אירופה, עובדה שכרסמה במעמדה של הרבנות ופגעה בהכנסות הקהילה.
בשל מעמדו הבלתי מעורער של הגאון מווילנה כפוסק וכמקובל, הגיעו לווילנה שני מנהיגים חסידיים, ר' שניאור זלמן מלאדי ור' מנחם מנדל מוויטבסק, שביקשו להיפגש עמו, להסביר את עמדתם ולהניח את דעתו, אולם מקורבי הגאון לא אפשרו להם להיכנס אליו. כך בלם הגאון את השפעת החסידות במחוזות הצפון של מזרח אירופה, ליטא וסביבותיה, והנוהים אחריו קרויים 'מתנגדים' או 'ליטאים' עד היום.
לאחר מותו של הגאון, המשיך את דרכו תלמידו ר' חיים מוולוז'ין, אולם תחת חרמות ונידויים הוא עסק בהסברה, חיבר ספר קבלי בשם 'נפש החיים' שבו הוא מסביר את עמדת המתנגדים מול עמדת החסידים, וכן ייסד 'ישיבה ליטאית' ראשונה בעיירתו וולוז'ין, שתפקידה להעמיד גדולי תורה תלמודיים ורבני קהילות שימשיכו את שלטון ההלכה. אולם לצד פעילותו זו של ר' חיים, קהילות שונות ומנהיגיהן המשיכו במאבק, שכלל הלשנות הדדיות לשלטונות הרוסיים, ומפעם לפעם נאסרו רבנים ומנהיגי קהילות משני הצדדים, כולל ר' שניאור זלמן מלאדי עצמו, מייסד חסידות חב"ד. יציאתו של האחרון מן הכלא הרוסי ביום י"ט בכסלו שנת תקנ"ט (1799) נחגגת עד היום בחסידות חב"ד כ'יום הגאולה'.
מאז מתאפיינים הליטאים בלמדנות, בפלפול תלמודי, בגישה רציונליסטית ושכלתנית יותר למקורות היהדות, ובהקפדה הלכתית. לעומתם החסידים מתאפיינים באוריינטציה מיסטית, בעבודה רוחנית אישית, בהיצמדות ל'צדיק' ובתפילה נלהבת. בהמשך גם נוסדה בליטא 'תנועת המוסר', שקראה ליראת שמים ותיקון המידות, ותפקדה כאלטרנטיבה לחסידות וכתנועת התחדשות רוחנית המותאמת לחברה הלמדנית.
בראשית המאה התשע-עשרה הוציא הצאר הרוסי חוק המאפשר ייסוד קהילות יהודיות נפרדות למי שחפץ בכך, והדבר נתן גיבוי ל'מניינים' החסידיים, שהתנהלו מעתה ללא הפרעה. בהמשך המאה שככה המחלוקת בין החסידים לליטאים. אמנם חילוקי הדעות בעניין הקבלה וההלכה נותרו כשהיו, אולם שני הצדדים חברו ל'אורתודוקסיה' ושילבו ידיים במאבק משותף בהשכלה ובחילון שפשו ביהדות מזרח אירופה.
התנגדות חזקה נוספת לחסידות הייתה מצדה של תנועת ההשכלה היהודית. 'המשכילים' ניהלו מלחמה עקבית בחסידות ובמנהיגיה, אותה זיהו כמוקד של שמרנות עיקשת, הנאחזת לדבריהם באמונות טפלות ומעכבת כל תהליך של קדמה ומודרנה ביהדות. בחיבוריהם הסאטיריים הם לעגו לצדיקים 'בעלי המופתים', אשר אינם אלא מאחזי-עיניים העושקים את ממונם של הפתאים הנוהים אחריהם. מובן אפוא שגם החסידים מצִדם ראו בהם אויב עיקרי, וחששו מהם אף יותר משחששו מן "המתנגדים", תלמידיו וממשיכיו של הגאון מווילנה.
סיפורי חסידים בנושא: בין חסידים למתנגדים
בין חסידים למתנגדים
כל אחד צריך למצוא את אלוהיו בעצמו, ולא לקבל אותו בירושה מאבותיו. כך אמר לאביו הנער מנחם מנדל - מי שלימים יהיה ר' מנחם מנדל מקוצק, לאחר שהצטרף אל התנועה החסידית.
בסיפור שלפנינו ר' שניאור זלמן ניצב בפני פרשות דרכים שדורשות ממנו לבחור היטב את המשך דרכו
סיפור זה שם ללעג את התלות שמפתחים בני אדם בצדיקים ובבעלי סגולות וכוחות, ומתריע על הסכנה שבהערצת אדמו"רים
כיצד הגיע ר' צדוק הכהן אל החסידות, ומה גרם לו לעזוב את סביבת מגוריו הליטאית, שהתנגדה לחסידות?
כתובת נאצה הופיעה על דלתו של הר' מווּרקי כאילו הוא שתיין. אך לעתים דברי נאצה עשויים לגלות עד כמה התנהגותו של האדם המושמץ נכונה וראויה.
מהן חדשות? לא רק סיפורי רכילות ופוליטיקה. לפעמים הידיעה שמישהו במקום רחוק חולק אתנו משהו חשוב היא חדשות.
מי שלא שומע את המוזיקה לא יבין לעולם את הרוקדים - משל על הר סיני
כיצד גרם הבעש"ט לנכדו לשוב אל דרך החסידות, ומדוע לא הקדיש הבעש"ט את זמנו ללימוד תורה בהתמדה?
הברכה שבירך ר' יצחק מראדוויל את הילד הגוי הצילה אותו עצמו שנים רבות אחר כך. על רקע הניכור והאיבה שבין היהודים והגויים, הביא המעשה הטוב ברכה והוסיף אנושיות וחסד
כיצד לומדים חסידות? בסיפור זה מנסה חותנו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב להבין מה הם 'חומרי הלימוד' שמהם למד חתנו הצעיר להיות חסיד.
מדוע קיבל החוזה מלובלין כסף רב מהחסידים, בעוד המגיד מדובנה לא קיבל מאומה? שנאת הממון או הרדיפה אחריו מייצרים אצל החסידים תגובה הפוכה.
אילו סודות גילתה גרושתו של רבי מרדכי מלכוביץ על בעלה לשעבר? והאם סייעה בכך למתנגדים שהיו לרבי מרדכי?
החוזה מלובלין נופל מחלונו ונעלם. כעבור כמה שעות הוא נמצא פצוע קשה לא הרחק מביתו. מה קרה לחוזה, ואיך ניצל מהנפילה הקשה? מה מסמלת פטירתו בתשעה באב?
מדוע ההסתכלות של האיכר מפספסת את העיקר?
הבורא שוחט מספיק טוב? החמרה יתרה בהלכה עלולה להביא למצב שבו יימצאו כמה "צדיקים" שלא יסמכו על כשרותו של האוכל שיגיש להם הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא.
אף שלא נודע כתלמיד חכם, דווקא ר' זושא הצליח לענות על השאלה שעסקה בכתבי הרמב"ם. בכך מראה ר' זושא כי ניתן להיות חסיד נלהב וגם להצטיין בתורה.
מיהו היֶקֶה המוזר שהגיע אל חצרו של ר' שמחה בונים מפשיסחה, ועל מה באמת שוחח עם הרבי?
האם העיר מֶז'יבּוּז' קיימת בעולם? ר' גרשון מקיטוֹב אינו מתפתה להאמין למה שנאמר לו בחלומו, ומתעקש שמז'יבוז' קיימת. כך הוא ניצל ממוות וחוזר אל המציאות.
מדוע הפופיק חשוב כל כך לרבי מקוצק ולחסידיו? מה מבטא איבר זה שבמרכז הבטן בהקשר החסידי?
סיפור הצטרפותו של ר' לֵייבּלֶה איגר אל חסידות קוֹצְק מדגיש את דרכה של חסידות זו - בוז למעמד ולייחוס אבות, וכבוד גדול למי שהוא "בעל ענווה"
מדוע נענש שֶֹה תמים על מעט קש שאכל, וכיצד השתמש רבי שמחה בונים מפשיסחה במשל זה כדי להציל אדם ממשפט עוול?
האם ניגון יכול להוות דרך מרכזית בעבודת ה', ואף להחליף את לימוד התורה?
רב העיר לבוב שאינו נמנה עם החסידים שולח מכתב לרבי אלימלך מלִיזַ'נְסְק ומבקש ממנו הדרכה איך יוכל להגיע לגילוי אליהו. תשובת ר' אלימלך: אין צורך.
תמיד אפשר להיות אופטימיים ויש מה לעשות. סיפור חסידי משעשע על שיחה שבה חסיד מסביר למתנגד, שבנו עומד לפני גיוס לצבא הרוסי, מדוע הוא לא צריך להיות מודאג כל כך.
כיצד היה מגיב ר' אלימלך מליזַ'נְסק אילו היו תוחבים אותו מתחת לספסל, כשם שעשה אחד מרבני המתנגדים לספרו?
כשמוּנה ר' שמלקה לרב העיר ניקלשבורג, הקדיש את הדרשות הראשונות שלו לשבע החוכמות. הסיבה לכך הייתה כי האמין שאי אפשר לבקר משהו לפני שאתה מבין אותו
דבר אחד למד "היהודי הקדוש" מרבו - כיצד לשקוע מיד בשינה, בלי שום עיכוב והמתנה.
מה הקשר בין חכמתו של אדם לבין התנהגותו? האם חכמת התורה משפיעה על ההתנהגות המוסרית, ואולי להפך?
האם צריך לפעמים לשכוח את התורה? ולמה נשך את עצמו הרבי כשרצה להתפלל?
האם יעמוד הרב בניסיון הקשה שהציב בפניו בנו? ויכוח בין האב המתנגד לבין בנו החסיד מוביל את האב לעמוד במבחן קשה, שבעזרתו מסביר לו בנו מדוע הפך לחסיד.
יש המאשימים את החסידים שעיסוקם מרחיק אותם מן המחויבות לפרנסת משפחותיהם. מהמשל של ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה עולה שכך צריך להיות: המחיר הכבד שהחסידים משלמים על הדרך שבחרו בה גורם להם להתייחס אליה ברצינות.
חוויית התפילה של ר' לוי יצחק מברדיטשוב היא סוחפת כל כך שאפילו מלאכים באים לראות אותו. "מתנגד" אחד לא האמין לכך עד שעבר בעצמו "חוויה מטלטלת"
שיחה מוזרה על גגות רעפים ולוחות ברזל התגלתה כשיחה על אופיו של מנהיג ותפקידו - עליו להגן על ה"בית", ובו בזמן עליו להיות רך ולא נוקשה
ר' ברוך ממֶז'יבּוּז' גרם לתלמיד חכם ליטאי גאוותן לשכוח את כל ידיעותיו בתורה. בכך העניק לו את מתנת השכחה, והשלים את מה ששכח לעשות מלאך השכחה.
החלטתם של החסידים לצאת למאבק כוחני במתנגדים לחסידות גורמת למות רבם.
האם את כל התורה חייבים ללמוד מהכתוב, או שאדם יכול להגיע לתובנות מתוך עצמו?
איש שחולם שאביו מנסה להפוך אותו לנוצרי מקבל תשובה למדנית מרבי זושא - תשובה שמפתיעה את המתנגדים לחסידות.
מי צריך רבנים כאלה? בדרשה רוויית הומור מסביר ר' לוי יצחק מברדיטשוב לשני רבנים זוטרים, מדוע בימות המשיח לא יהיה צורך באנשים שכמותם.
המתנגדים לחסידות גרמו למאסרו של ר' שניאור זלמן מלאדי, אך "מתנגד" אחד סייע לשחרורו. אז נפגש ר' שניאור זלמן עם רבני המתנגדים והוכיח להם את למדנותו הגדולה. בכך הסיר את סטיגמת הבורות שהדביקו לחסידים.
מדוע לא שמע החסיד בעצת רבו, שביקש ממנו לעזוב את החסידות? והאם המחיר הזוגי ששילם על כך אכן משתלם?