רבי זושא לא צריך ספר

אדם אחד חלם חלום, וראה בו את אביו שנפטר לפני כמה שנים אוחז בו בחוזקה ומסית אותו להמיר את דתו, ואיים להענישו אם לא יעשה כדבריו. נבהל האיש מאוד, ותלה את הדבר במקרה בלתי טהור. לעצמו אמר: "דברי חלומות אינם מעלים ואינם מורידים" (תלמוד בבלי, גיטין, דף נב עמוד א), ואין זה אלא דבר הבל בלבד. ואולם גם בלילה השני ראה שוב את אביו המת, והוא מפתה אותו בדברים להמיר את דתו, ואינו מניח לו עד שיבטיח לו לעשות כן. הקיץ האיש בבהלה רבה ולא ידע את נפשו. התבייש האיש לספר את דבר החלום והלך בפנים זועפים. בלבו אמר לעצמו כי לא ייתכן שחלום זה אמיתי, כי איך ייתכן שיבוא איש מישראל שנפטר לפתות פיתוי שכזה. הלוא ראוי שיהיה להפך – שיהודי מעולם האמת יבוא בחלומו של כופר להשיבו לאמונתו. לכן הסיר את הדבר מלבו ואמר כי חלום שקר הוא.
והנה בא החלום בפעם השלישית, ושוב אביו המנוח משתדל לשכנע אותו שיכפור בדתו, ומפחיד אותו בעונשים אם יסרב לו. האיש הבין כי לא דבר ריק הוא ויש אמת בדבר. מה עשה? לא התבייש ונסע מיד אל רבי זוּשא מאַניפּוֹלי, וסיפר לו את המקרה מתחילתו ועד סופו.
כששמע זאת ר' זושא, ביקש שיחפרו היטב סביב קברו של האב הנפטר עד דופנות הקבר, ואולי ימצאו בין רגבי העפר איזו חתיכה ובה התבנית של סמל הצלב. ואם ימצאו כזאת, ישליכו אותה משם ומיד ישקוט הנפטר מזעפו. והנה נכון היה הדבר – מצאו שם צורת צלב והשליכו אותה משם, ושוב לא בא בעל החלומות אל הבן בעניין זה, ונעשה שלום בנפשו.
באותם הימים הייתה שערורייה גדולה בעולם, בשל ההתנגדות של הגאון מווילנָה ותלמידיו לחסידים ולרבותיהם. באו תלמידיו של "הגאון" לפניו, וסיפרו לו את הפלא שעשה ר' זוּשא, רבם של חסידים.
אמר הגאון מווילנה: "אצלכם נראה הדבר כפלא וכמופת, אך עניין זה מפורש בתלמוד הירושלמי, ואם כן – לא חידש ר' זושא מדעתו דבר, ואין כאן נס." גם הראה להם את המקור בתלמוד הירושלמי שמבואר שם כעצה שיעץ ר' זושא.
אחר כך אמר הגאון מווילנה: "ובכל זאת נפלא ממני דבר אחד – כיצד ידע ר' זושא את דברי ה'ירושלמי' הזה, ומניין ידע להשיב כך לאותו הבן?"
באותם הימים אמרו המתנגדים על החסידים ורבותיהם כאילו אינם לומדים את הלכות וסוגיות התלמוד, ובייחוד כוונו הדברים לרבי זושא, שהצניע כל כך את עצמו ומעשיו עד שאמרו עליו שאינו בן תורה כלל. בשל כך התפלא עליו הגאון מווילנה.
באו תלמידיו לפני ר' זושא וסיפרו לו את דברי הגאון מווילנה עליו, ועל תמיהתו כיצד ידע ר' זושא את דברי התלמוד הירושלמי. אמר ר' זושא: "אמנם נכונים דבריו, ואנכי לא ידעתי כלל את דברי הירושלמי. אבל המקור שממנו לקח הירושלמי – התגלה גם לי. ומהיכן שהירושלמי לקח – לקחתי גם אני את התשובה שעניתי."

קראו עוד