כאשר מונה רבי שמלקה לרבה של העיר נִיקְלְשׂבּוּרג הקדיש את דרשות השבת הראשונות שלו לדיבור על שבע החוכמות – הלוגיקה, הדקדוק, הרטוריקה, החשבון, ההנדסה, המוזיקה והאסטרונומיה – ורק לאחר מכן התחיל לדרוש מתוך כתבי הקודש ולהטיף מוסר. הבחירה של הרב החדש שלא להתחיל בהטפה מכתבי הקודש אלא בחוכמות הגויים הפליאה את הציבור.
אמר רבי שְׁמֶלְקֶה: "תמיד התפלאתי על הכתוב 'טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים' (קהלת ז, ה). לכאורה נכון היה לומר 'טוב לשמוע גערת חכם משמוע שיר הכסילים' שכן שיר כסילים הוא שיר טיפשי וברור שעדיף לשמוע גערת חכם מלשמוע אותו. אלא הפירוש הוא כנראה אחר: ממי טוב לשמוע 'גַּעֲרַת חָכָם'? ממי ששומע גם את 'שִׁיר הכְּסִילִים'."
וזו הכוונה: אם רב לא מבין בחוכמות הבסיסיות, הציבור לא ישמע לו. אבל אם הוא מלומד בחוכמות העולם ואף על פי כן הוא מרעיש עולמות כדי להתנגד להן ולכנות אותן חוכמות כסילים – הציבור יקבל את דבריו.
להבין כדי לבקר
נושאים:
