לשמש את המשמש

הרב הֵניךְ שיק משְקְלוֹב היה מתנגד לתנועת החסידות, אולם בנו, ר' פינחס, הפך לחסיד.
פעם אחת שאל הרב הניך את בנו:
"מה מצאת בחסידות? הלא כבר הספר 'ראשית חכמה', הקודם לחסידות, עוסק בהדרכה בעבודת השם ואפשר להסתפק בו. ומה הוסיפה החסידות?"
כששמע זאת ר' פינחס, ביקש מאביו שיקדיש שבועיים ללימוד הפרק העוסק במידת הענווה בספר "ראשית חכמה".
לאחר שבועיים סיכם ר' פינחס עם משרתו של אביו, שכאשר יבואו בפעם הבאה אל בית המרחץ ואביו יבקש מן המשרת לסייע לו, יאמר המשרת: "תמיד אני משרת אתכם, ומדוע שפעם אחת גם כבוד הרב לא ישרת אותי?" הסכים המשרת.
בפעם הבאה שהלכו המשרת ואביו של ר' פינחס אל בית המרחץ עשה המשרת כפי שסוכם ואמר לאב: "בכל פעם אני משרת אותך, מדוע לא תשרת אתה אותי פעם אחת?".
הסכים לכך הרב, ועשה כל מה שביקש ממנו.
כעבור זמן, פנה ר' פינחס לאביו ואמר: "אין ספק כי על ידי הלימוד בספר 'ראשית חכמה' יכול היית לעמוד בניסיון בבית המרחץ. אך אמור לי אבי, כיצד הרגשת באמת עם כל העניין?"
ענה לו אביו: "קשה היה עליי הדבר מאוד. הרגשתי שמוכן הייתי להרוג את המשרת!"
אמר ר' פינחס לאביו: "ובכן, זה ההבדל. אצלנו החסידים לא היה דבר כזה נחשב לניסיון כלל. כל חסיד היה מוכן לעשות זאת אפילו מלכתחילה, בלי שנתבקש – וכך אכן אנו עושים!"