ר' אהרן מקרלין

רבי אהרן הגדול מקַרלין [יאנובה 1736 – קרלין 1772]
מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, מייסד חסידות קרלין.
הידיעות על ילדותו מועטות מאוד. אביו, ר' יעקב, היה שמש בית המדרש ביַאנובה, ואמו פֶּרל הייתה אחותו של ר' מנלי מקרלין, מעשירי פּינְסְק ומתלמידי המגיד ממזריטש.
בצעירותו רכש השכלה בתלמוד ופוסקים, ובהשפעת דודו, ר' מנלי, נסע אל המגיד ממזריטש והפך לאחד מתלמידיו הקרובים. המגיד החשיב מאוד את תלמידו וראה בו את תלמידו הנאמן.
בשנת 1765 חזר לקרלין, הסמוכה לעיר פינסק, וייסד בה קהילה ובית מדרש שהפך עד מהרה למרכז לחסידות בליטא. למעשה, קבוצת החסידים של קרלין הייתה "החסידות" הראשונה שהוקמה כחצר חסידית לכל דבר. בשל כך, בשנותיה הראשונות של התנועה היה הכינוי "קַרלינֶר" [קרלינאי] שם נרדף לחסיד. בהשפעתו של ר' אהרן התפשטה החסידות בליטא ובתוך כך גם בווילנא, המעוז של מתנגדי החסידות. התפשטות החסידות עוררה גל של התנגדות חריפה בקרב מתנגדי ליטא שהביאו לסגירתם של בתי כנסת חסידיים ואף לשריפת כתבי החסידות.
ר' אהרן הדגיש את עבודת ה' בחיי היום-יום ולא רק בלימוד תורה ותפילה. בתורות שהעביר הסביר כי האכילה והשתייה, השינה, ושאר הצרכים הארציים הם כלי לעבודת הבורא. הוא הדגיש את ההתלהבות היתרה והדבקות בתפילה והנהיג תפילה בצעקה ובקול רם – נוהג הרווח עד היום בקרב חסידי קרלין.
ר' אהרן התנגד לתעניות וסיגופים וראה בהם את "עצת היצר הרע". העצבות הייתה בעיניו כ"שאול תחתית", ואילו על השמחה אמר שמקורה בקדושה.
הוא הדגיש את חשיבות מידת הענווה ואת ערכה החשוב של ההתבודדות. על ענוותנותו מספרים את המעשה הזה: פעמים רבות שאלו החסידים את ר' אהרן מה קיבל מרבו המגיד ממזריטש, ותמיד היה משיב "לא כלום". פעם לחצוהו חסידיו ושאלוהו: "אם 'לא כלום' קיבלת – מדוע נסעת אליו?" השיב ר' אהרן לחסידיו: "קיבלתי מרבי שאני 'לא כלום'". (סיפור 822)
ר' אהרן היה בעל חוש מוזיקלי מפותח וחיבר את הפיוט הידוע "יָהּ אֶכְסוֹף". פיוט זה הוא אחת היצירות הקאנוניות החסידיות היחידות שנכנסו לזמירות שבת, והוא מושר עד היום בחצרות חסידיות רבות בכמה לחנים. על פי המסורת החסידית, הוא חיבר את הפיוט בהוראת רבו, המגיד ממזריטש.
רבי אהרן נפטר בצעירותו, כשהוא בן 36 שנה בלבד. דברי תורתו הובאו בכתבי תלמידיו ובעיקר בספרי נכדו, רבי אהרן מקרלין (השני), מחבר הספר "בית אהרן".
את מקומו של רבי אהרן מילא תלמידו וחברו, רבי שלמה מקרלין.
מחסידות קרלין הסתעפו חסידויות לוּדמיר, לכוֹביץ', קוּבּרין, סלוֹנים וקוֹדינוֹב.