ר' אברהם 'המלאך'

רבי אברהם "המלאך" [מזריטש 1741 – פסטוב 1776]
בנו יחידו של רבי דב בֶּר, המגיד ממזריטש. רבי חסידי ומקובל.
נהג בכל ימי חייו בדרך של פרישות וסגפנות, עסק בקבלה והִרבה להתבודד וללמוד תורה כשהוא עטוף כל היום בטלית ובתפילין. בשל כך זכה לכינוי 'המלאך', ובפי חסידי חב"ד נקרא 'הקדוש'.
דמותו של 'המלאך' כצדיק הפרוש מענייני העולם הזה השפיעה רבות על צדיקי החסידות בני דורו. על פי המסורת החסידית, כשהגיע ר' שניאור זלמן מליאדי – מייסד חסידות חב"ד – אל חצרו של המגיד ממזריטש, קירב אותו הרבי אל בנו ויחד למדו את תורת הנגלה והנסתר. 'המלאך' היה מלמד את רבי שניאור זלמן את תורת הנסתר ואת חכמת הקבלה, וחברו היה מלמדו את תורת הנגלה העיונית וההלכתית. ר' שניאור זלמן הושפע מאוד מר' אברהם וחלקים מתורתו שוקעו בתורת חב"ד.
בספרו 'חסד לאברהם' [טשרנוביץ תרי"א] עסק רבות בתורת "הצדיק". לשיטתו, הצדיק הוא הצינור להורדת השפע הרוחני להמון החסידים, ודרכו עולות תפילותיהם ובקשותיהם אל הבורא. בזכות מעלתו הרוחנית הגבוהה קשור הצדיק אל האל, ועל ידי הדבקות וההתלכדות של החסידים סביבו הם עשויים להתקרב אל הבורא ולהביא לגאולה.
על אף שזכה להערכת גדולי החסידות, לא מילא את מקומו של אביו לאחר פטירתו. ר' אברהם ראה את עצמו כמי שאינו מתאים להנהגה, וכפי שכתב על הנהגתו של שאול המלך: "יש צדיק שאינו יכול להנהיג הדור, שאין הדור יכול לסבול אותו, כי הוא משכיל (= בעל הבנה מעמיקה בחכמת הנסתר) גדול. וכה היה עניין שאול (= זו הייתה גם מדרגתו של שאול המלך, שעליו נאמר:) – משכמו ומעלה גבוה מכל העם" (חסד לאברהם, דף ז).
בהשפעת ר' נחום מטשרנוביל, התקבל לאחר מות אביו ל'מגיד מישרים' [דרשן ומוכיח] בעיירה פסטוב הסמוכה לקייב, שם חי חיי פרישות ובדידות עד לפטירתו בגיל 36.
בנו של 'המלאך', ר' שלום מפרוהוביטש, היה גם הוא דמות מופת חסידית, ואף הוא נפטר בגיל צעיר. נכדו של 'המלאך' היה רבי ישראל מרוזי'ן, מייסד שושלת רוז'ין הענפה.