קבצנות

סיפור מן ההווי החסידי שבו מרמז הקבצן שבסיפור כי בסופו של דבר מה שהוא באמת צריך הוא לא דבר גדול ויוצא דופן אלא רק כותונת ראויה.

חשיבותה של השמחה גם בזמנים של "נפילה" וכישלון, והסכנה הטמונה ב"חכמות" ובהשכלה.

בחלק זה מתחיל סיפור משנֶה, שאינו המשך ישיר לחלקו הראשון של הסיפור. סיפור משנה זה עוסק בקורותיהם של שני ילדים אבודים ביער ופגישתם עם שבעת הקבצנים הפלאיים.

בחלק זה של הסיפור מופיע בחתונת הקבצנים הקבצן הראשון, העיוור. כמו שיעשו גם הקבצנים שאחריו, הקבצן מסביר כעת מדוע המום שלו אינו חיסרון אלא יתרון וכוח.

ביום השני של חתונת הקבצנים מגיע הקבצן החירש. הוא מסביר את המעלה שבהיותו חירש, ומוכיח את יכולותיו להשיב את הסדר על כנו במדינה שאיבדה את "החיים הטובים".

בחתונה מופיע הקבצן השלישי, המגמגם כבד-הפה. כקודמיו הוא מסביר את המום שלו כניתוק מן המצב הגשמי הנחות, ומברך גם הוא את הזוג שיהיו כמוהו.

סיפור תשוקתו של הלב אל המעיין הוא אחת היצירות המפורסמות של רבי נחמן מברסלב. כאן הוא מופיע בהקשרו - כחלק מסיפורו של הקבצן המגמגם.

זהו החלק הראשון בסיפורו של הקבצן עקום הצוואר, שלמעשה אינו עקום צוואר כלל. צווארו ישר מאוד והוא מסוגל להפיק ממנו את כל הקולות שבעולם, אך אינו רוצה להוציא הגה ולהוסיף להבלי העולם הזה.

סיפורו של הקבצן הגיבן מכיל את היסודות החוזרים בסיפור על שבעת הקבצנים. כאן מתחרים האנשים ביכולת להיות "מועט", כלומר דבר קטן "המחזיק את המרובה" - וכך להפעיל דבר שהוא גדול מהם בהרבה.

קבוצת אנשים מנסה להגיע אל האילן הפלאי, שבו נמצאים כל בעלי החיים. הקבצן הגיבן הוא היחיד שיכול להביא אותם אל האילן, שאינו נמצא ב"מקום".

גם הקבצן הגידם מתגלה כמי שאינו בעל מום. אף שהוא "ללא ידיים", יש לו כוח בידיו יותר מאלה המתפארים בכוחם הרב.

הקבצן השישי והאחרון הוא היחיד היודע להיכנס למבצר עשוי מים, ולרפא את בת המלכה הפצועה. בתמונה מיוחדת זו נחתם סיפורו הבלתי גמור של רבי נחמן מברסלב.