מסעות

מדוע התעמת ר' נחמן בדרכו לארץ ישראל עם שני יהודים בני ארצו, וגרם לעצמו להתבזות? מתברר שהגידופים והעלבונות שספג ר' נחמן היו מנקודת מבטו דווקא דבר טוב.

למה היה על ר' אייזיק לנסוע עד הגשר של פראג כדי לדעת היכן נמצא האוצר באמת? ומדוע נהג ר' שמחה בונים מפשיסחה לספר את הסיפור לצעירים שרצו להצטרף לחצרו?

מדוע חשב רבי נחמן מברסלב כי העובדה שאדם ביזה ובייש אותו הועילה לו? ואם כך - מדוע נענש אותו האיש?

ברגע האחרון ובדרך נס ניצל ר' גרשון מקיטוב מטביעה, לאחר שירד מן הספינה ששט בה כדי לטבול במי הים. אך מיהו הערבי המסתורי שהציל את חייו?

מה משמח בלהפסיד את גן עדן? הבעל שם טוב שמח לגלות כי נשללה ממנו הזכות להיות בגן עדן. כך הוא יכול לעבוד את אלוהיו באמת, ולא מתוך ציפייה לגמול גשמי או רוחני.

מסעו הקסום של ר' נחמן מברסלב אל ארץ ישראל אפוף מסתורין. מדוע טרח כל כך להגיע אל הארץ? ואם חשוב היה לו המסע - מדוע לאחר כמה פסיעות על אדמת הארץ, כבר החליט בלבו לשוב בחזרה?

ברגע מסוכן במיוחד שכח הבעש"ט אל כל ידיעותיו. מה שסייע לו לבסוף הייתה אמירה פשוטה של אותיות האלף-בית. האותיות, מרכיבי היסוד הפשוטים, הן שסייעו בעת צרה.

ר' זושא חוטף מכות משיכורים וממשיך לחטוף גם כשהם רוצים להכות אחר. סיפור שעיקרו: אי אפשר להתחמק מהגורל.

של מי המרגלית? בסיפורו של ר' נחמן, אדם עני מוצא מרגלית יקרה בתוך טיט. אף שזו אובדת לו במהלך מסעו, מצליח האיש לשרוד ואף להתעשר רק בזכות השליטה ברגשותיו.

אביו של אדם צעיר מונע ממנו לנסוע אל הצדיק, ובכך גורם בעקיפין למותו. סיפור טרגי שסיפר רבי נחמן לחסידיו.

כשעצר באיסטנבול בדרך לארץ ישראל, התנהג ר' נחמן מברסלב בצורה משונה מאוד ולא מכובדת. כך גם נהג במפגש עם צדיק חסידי שנקלע למקום. מדוע התנהג כך?

שלושה יצאו למשימת המלך. מי הראוי לפרס - זה שלא נכשל כלל, או זה שנכשל והתגבר? האם יש לשפוט אדם לפי הישגיו או לפי המאמץ שהשקיע?

מה מסוגל לחולל ניגון? האם בכוחו של הניגון, לחבר בין עולמות מנוגדים?

מתוך "מסירות נפש" והפקרה קשה של בני משפחתו נערך ר' נחמן מברסלב לנסיעה אל ארץ ישראל. מעשים נוספים שעשה אז אפופי סוד ומעוררי תמיהה.

מדוע נקשרה נפשו של ערבי צעיר בר' נחמן מבּרסלַב? ומה היה טיב הקשרים ביניהם, שכללו גם חיבה וגם איום וסכנה?

רבי נפתלי מרופשיץ מפרש בפני תלמידיו את הפסוק "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין" ממסכת אבות, ואומר כי מסעותיו של רבם, הרבי מרימנוב, עוד ייכתבו בספר. ולא רק בספר שלו אלא של כל אדם. מה בא ר' נפתלי לרמוז בפירוש זה?