רוז'ין

מה בין תפילה ואהבת בני זוג? בעל אכסניה פשוט לימד את החסידים מה זאת אהבה ומה כוחה, ואף הוכיח להם כי הדבר קשור ביחס אל הזמן הנכון לתפילה.

בסעודת פורים נהג ר' ישראל מרוז'ין לספר סיפור אגדה עממי, המקביל לסיפור המגילה. זהו סיפור על נקמתו של בנאי אחד במי שהרע לו, ועל ארמון קסום שבנה לווייתן במעמקי הים.

ר' ישראל מרוז'ין הוא יתום, ולא נולד לתוך מסורת עמוקה ושורשית שהועברה אליו מאביו ומרבותיו, אבל דווקא עובדה זו מקנה לו חוסן מפתיע

למה לגמול רעה תחת טובה? ר' ישראל מרוז'ין גידף אדם שזה עתה נפטר ופירט את חטאיו, אף שהלה עשה לו טובה גדולה בחייו. הסיבה לכך מפתיעה: מטרתו הייתה לגמול חסד לאותו מת, ולהתוודות במקומו על חטאיו.

סיפור חסידי המסתיים בסטירת לחי מצלצלת. באמצע הקידוש, בליל השבת, בוחר ר' ישראל מרוז'ין לספר סיפור ארוך ומצחיק על שני בדחנים המתחרים ביניהם. מדוע?

מתי עדיף גיהינום? יוסל, החסיד ה"בדחן" בחצרו של רבי ישראל מרוז'ין, מעדיף להישאר חסידו של הרבי, אף שמבחינתו מצב זה הוא גיהינום.

איך מועילות כוסות רוח לחובות כספיים?

על יהודי לזכור את הכוח שנמצא בידו ולהשתמש בו בעת הצורך, בלי להתבייש. כך מסביר הרבי מרוז'ין לאחר שהתבקש "לצוות" משהו על אלוהים בעצמו.

מדוע בכה הכפרי בתפילה? האם ניתן לפרש את הסיפור בדרך אחרת מהצפוי?

החתונה שערכו לנכדיהם ר' ישראל מרוז'ין ור' הירש מרימנוב הפגישה בין שתי משפחות שונות מאוד זו מזו. משפחתו של ר' ישראל היא כנראה המשפחה המיוחסת ביותר בעולם החסידי, ואילו משפחתו של ר' הירש היא משפחת חייטים פשוטה. כיצד הכריזו השניים על ייחוס אבותיהם?

מדוע אהב המלך דווקא את הציור שנעשה על הקיר הרביעי שבהיכל ארמונו? והאם ל"ייחוס אבות" יש בכלל משמעות?

מדוע העני ששבר מנורה יקרה נענש בקנס נמוך מאד? במשל על העני והמנורה מסביר ר' ישראל מרוז'ין מהי מידת החסד.

הרבי מרוז'ין נוהג לנעול נעליים מפוארות, אך ללא סוליות תחתיהן. ההידור החיצוני מתגלה כעטיפה חיצונית בלבד, ומתחתיו יש כאב וייסורים שהרבי מסתיר

רבי ישראל מרוז'ין שואל מה חשוב יותר, לספר סיפורים או להתפלל? ומציע תשובה מפתיעה ומנומקת.

מפני מה לא הצליח גביר עשיר לראות את יופייה של ארץ ישראל? הרבי מרוז'ין מסביר לו זאת בעזרת משל על בת גביר שנישאה לחייט.

האם ההנאה מהמצווה פוגמת בה? בשל עיכוב בדרך לא הגיעו בניו של הרבי מבֶּעלְז לשמוע את קריאת מגילת אסתר מפי אביהם. אחד הבנים שמח על ההזדמנות לקיים את המצווה בפשטות ובלי התרגשות.