ברכה לפרי בטן

כאשר היה רבי צבי אלימלך מדִינוֹב אדם צעיר הלך ברגל אל החוזה מלוּבְּלִין. בדרכו פגש מרכבה רתומה לארבעה סוסים וגביר עשיר יושב בה.
שאל אותו האיש: "לאן אתה הולך?" "אל החוזה מלובלין," ענה ר' צבי אלימלך. "גם אני נוסע אליו," אמר לו העשיר, "עלה לעגלה וניסע יחד."
עלה ר' צבי אלימלך לעגלה. ראה הגביר שהוא רעב ונתן לו עוגיות ומעט יי"ש לחזקו מעט. אמר לו ר' צבי אלימלך: "תודה לך. החיית את נפשי. אמליץ עליך בפני החוזה מלובלין." חשב העשיר לעצמו: "מיהו העני הזה שימליץ עלי? הרי הוא אדם עני ופשוט ומה שווה המלצתו?"
כאשר הגיעו ללובלין, פנה כל אחד מהם לכיוון האכסניה שלו. הלך ר' צבי אלימלך הצעיר מיד אל החוזה מלובלין ואילו הגביר הגיע אליו כעבור כמה שעות. בבואו אל הרבי מצא הגביר את דלת חדרו של הרבי סגורה. הציץ מבעד לחור המנעול וראה את הרבי יושב עם העני שנסע בעגלתו והם משוחחים ביניהם. חשב לעצמו: "מוזר הדבר, הרי אין זה אלא יהודי עני."
כאשר פתח הרבי את הדלת, נכנס הגביר ונתן לרבי פתקה ובה בקשה ולצדה תרומה, כנהוג. אותו גביר ואשתו היו חשוכי בנים. קרא החוזה מלובלין את הפתקה שלו ואמר: "אני רואה בפתקה שיהיו לך בנים שלא יאריכו ימים." נחרד הגביר וכמעט שהתמוטט מצער.
אז נזכר הגביר בהבטחתו של הצעיר העני שנסע בעגלתו ורמז לו שיעזור לו. אמר ר' צבי אלימלך לחוזה מלובלין: "יקרא הרבי פעם נוספת את הפתקה." קרא הרבי בפתקה את תשובתו אך זו לא השתנתה. אמר לו: "יקרא הרבי פעם שלישית את הפתקה." קרא הרבי שוב אך תשובתו לא השתנתה.
אמר לו ר' צבי אלימלך: "אם כך, יתפלל הרבי בבקשה בעד האיש שייוולדו לו בנים שיאריכו ימים." התפלל הרבי וברכתו התקיימה.