תהלים
אדם עשיר ותלמיד חכם כמעט נשפט למיתה בידי שמים מפני שלא הבחין בשני אנשים חשובים. האחד הוא נושא-המים העני, שהיה עסוק כל ימיו בקריאת תהלים. והאחר הוא הבעש"ט, שהעשיר לא טרח לנסוע להכירו.
נראה שרבי זושא שקוע כל כך באמירת פסוקי תהלים שאינו רואה שאש בוערת לידו, אולם דווקא באמירת פסוק מהתורה הוא מצליח לכבות את האש.
כשחסידים משווים. בחסידות טשרנוביל יש סדרים קבועים למעשי צדקה ולאמירת כל פרקי תהלים, ואילו בחסידות קוצק אומרים רק קומץ של מזמורי תהלים ונותנים צדקה בהתאם לצורך וליכולת
אם אומרים שאתה "רבי" - סימן שאתה צריך לקחת אחריות! היהודי הקדוש לא ראה את עצמו כרבי, אך נאלץ בעל כורחו לשמש כאדמו"ר ולעוץ עצה ליהודי במצוקה.
מרוב דבקותו באל התקשה הבעל שם טוב לשוחח עם בני אדם. דווקא קשריו בעולמות העליונים סייעו לו להתחבר לעולם החברתי הרגיל.
הרבי והחסיד הצעיר "נמצאים" באותו הפסוק ובאותו המצב - שניהם מכירים את ה"תהום" שבנפש, את המשבר. דווקא בשל כך הרבי יכול לחזק את החסיד ולעודד אותו
התמסרות לאמירת תהלים נחשבת מעשה של צדיקות, אבל לעתים, כך אומר ר' שמחה בונים מפשיסחה, אמירת תהלים יכולה להיות שקר.
רופא החסיד דוקטור חיים דוד מפייטרקוב מתאר את מצבם של חוליו לפי נוסח הברכה שבתפילת שחרית: "בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת."