רבי אלימלך מלִיזַ'נְסְק הקפיד עם הנכנסים לחדרו שלא ילבשו בגדי צמר ולא יחבשו כובעים של גויים, אלא כובעים המיוחדים ליהודים. ומשום שבאו אליו אנשים רבים כל כך ממקומות שונים שלא הקפידו על כך, היה מונח בסמוך לחדרו מלבוש מיוחד וקָאפֵּלוּש – כובע מיוחד כמנהג החסידים – שכל המבקש להיכנס אל הקודש פנימה, לחדרו של הרבי, היה מוכרח ללבוש אותם מזמן כניסתו אל החדר ועד צאתו.
וכשבא רבי מֶנְדְלִי מרִימְנוֹב – מי שהיה אחר כך מתלמידיו המובהקים של ר' אלימלך – בפעם הראשונה לליז'נסק, היה לבוש בגדי צמר כמנהג הונגריה, שבה התגורר באותו זמן, ומכיוון שלא ידע על פקודת הרבי – נכנס לחדרו כשהוא לבוש בבגדיו. ר' אלימלך לא כעס עליו, אלא אדרבה, קיבל אותו בסבר פנים יפות והושיבו לידו בחיבה רבה, ושמח עמו עד מאוד. עד מהרה נודע למשרתיו של רבי אלימלך, שאיש זר נכנס אל הקודש פנימה בבגדי צמר, אך הם לא העזו להיכנס ולהעיר לו על כך, כי פחדו שהרבי יכעס על שלא מנעו את הדבר מלכתחילה. על כן סיפרו זאת לבנו, רבי אלעזר.
הלך ר' אלעזר מיד לחדרו של אביו וראה את ר' מנדלי יושב לידו. ר' אלעזר רמז לר' מנדלי בסתר שילך עמו החוצה, כדי להלבישו כיאות, אך ר' אלימלך הרגיש ברמיזותיו ואמר לו, בדרך חיבה: "לָאזִיש, לאזיש, מה אתה רוצה מהיהודי הזה? האם אינך רואה כי ניצוצות של אש סובבים אותו ככוכבים?"
לשבור את הכללים
