כדאי שתהיה עני

קודם פטירתו קרא רבי אברהם יהושע הֶשְׁל מאַפְּטָא לבנו, רבי יצחק מאיר, ואמר לו: "אני הייתי עני מרוד בנעוריי וסבלתי קשות לפני שהגעתי לחיי רווחה וכבוד, אך אתה – מה יהיה בסופך אם לא תסגף את גופך? אספר לך כיצד חייתי." וכך סיפר:
"בנעוריי הייתי רב בעיר קוֹלְבִּיסוֹב והשתכרתי ארבעה מטבעות מדי חודש, אך מכיוון שרק שבוע אחד הייתי בביתי – ושלושה שבועות הייתי אצל הרבי שלי, הלוא הוא רבי אלימלך מלִיזַ'נְסְק – קיבלתי משכורת רק עבור שבוע אחד בכל חודש. תאר לעצמך כמה עני הייתי אם הייתי צריך להתפרנס חודש שלם ממטבע אחד בלבד.
פעם אחת עבר רבי מִיכְל מזְלוֹטְשׁוֹב בעירי, וכאשר נכנס להתפלל בבית הכנסת ביקשתי ממנו שיסעד אצלי סעודה אחת, ואמר לי שיבוא לסעוד אצלי למחרת.
הלכתי לביתי ובישרתי לזוגתי הרבנית בשמחה שר' מיכל יסעד אצלי סעודה אחת. וגם היא שמחה מצד אחד, אך מצד אחר נאנחה, כי ידעה שאין לה ולו פרוטה אחת לצורכי הסעודה. הלכה הרבנית לשכנים ולוותה שישה גרושים, וקנתה בעד שניים קמח, בעד שניים ביצים, ובעד שניים חמאה והכינה סעודה.
למחרת הזדרז ר' מיכל ובא לביתי עוד כשהייתי בבית המדרש, כדרכי מדי יום. ראה ר' מיכל את העוני שבביתי, והצטער מאוד. בבואי לביתי מצאתי שרבי מיכל כבר סעד, ורצה ללכת לדרכו. קודם שיצא מביתי בירך אותי שתהיה לי גאולה במהרה.
אחר כך נעשיתי עוד יותר עני, עד שלא יכולתי לנסוע לליז'נסק כחצי שנה. לבסוף הצלחתי לנסוע לשם כדי לעשות את הימים הנוראים במחיצת ר' אלימלך. בדרכי הזדמן לי רבי מֶנְדלֶה, מי שנודע לימים כרבי מנדל מרִימַנוֹב, והלכנו יחד.
באמתחתי היו 'קְוִיטְלַך', פתקי פדיון-נפש ובקשות, שהיו מיועדים לר' אלימלך. כשהגענו סמוך לליז'נסק יצא לקראתנו הגבאי, המשמש את ר' אלימלך, ולקח ממני את הקוויטלך באומרו: 'כעת עוסק ר' אלימלך בפדיונות הנפש ובפתקאות הבקשה, ובעוד שעה או שתיים תוכלו לבוא אליו ולקבל ברכת שלום'.
בתוך כך ראינו עגלה מכוסה, ויכולנו 'להריח' בה שהיא מלאה יראת שמים. שאלנו מי בעגלה, ואמרו לנו: 'רבי זוּשָׁא מאַנִיפּוֹלִי, האח של ר' אלימלך,' וקיבלנו ממנו ברכת שלום.
אחר כך בא הגבאי וקרא לנו לקבל ברכת שלום מר' אלימלך. הצטער ר' זושא על שהכניסו אותנו אל הרבי לפניו. אחי שבירך אותנו לשלום קרא הרבי לאחיו, ר' זושא, בירכו לשלום, ואמר לו: 'אל תתפלא מדוע קראתי לאנשים הללו לפניך, כי כבר נאמר – 'טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.' (משלי כז, י)
אז אמר לנו ר' אלימלך שנצא, כי רצונו לדבר עם אחיו הקדוש דברים נסתרים, ויצאנו.
נעמדתי מאחורי הדלת, שמא אוכל לשמוע משהו משיחתם של קדושים אלו, אולם ר' מנדלה ניסה לשכנע אותי שלא לעשות זאת, באומרו: 'אם היינו זוכים לשמוע, לא היה הרבי פוקד עלינו לצאת.' אני, שנפשי יצאה לשמוע דברים קדושים, לא שמעתי בקולו אלא סיכנתי עצמי ועמדתי ליד הדלת, אך לא שמעתי כלום. נוכחתי לדעת שהצדק היה עם ר' מנדלה.
שהינו בליז'נסק כל הימים הנוראים. מנהגו של ר' אלימלך היה שלא היה מרשה לנו לשוב לביתנו עד שהיה יודע שהשיג בתפילותיו שנה טובה בעבור כלל ישראל. לפעמים התעכב הדבר מאוד, עד חנוכה ואפילו עד פורים. ואולם בשנה זו קרא לי הרבי כבר בחול המועד של חג הסוכות ואמר לי שאסע לביתי. התפלאתי מאוד, ולא רציתי ללכת. בא אליי הגבאי ואמר לי שוב שר' אלימלך גוזר עליי לנסוע משום שהגיע הזמן שאהיה בביתי, ואם לא אסע – יכעס עליי הרבי. כששמעתי זאת, הייתי חייב ללכת ולהיפרד מן הרבי, והלכתי לביתי לשלום.
בדרך פגשתי שני צעירים, שסיפרו לי שפניהם מועדות לרב מקולביסוב. לא גיליתי להם שאני הוא הרב מקולביסוב, אלא שאלתי: 'ומה תמצאו אצל הרב מקולביסוב? האם לא טוב יותר שתיסעו לרב הקדוש מליז'נסק, שהוא רבי מפורסם, רבם של כל בני הגולה?' אמרו לי: 'לא, כי מן השמים הודיעו לנו בחלום שנלך לקולביסוב דווקא.' אמרתי: 'והרי הוא עני מרוד, מה תאכלו אצלו?' אמרו: 'לא נמות ברעב.'
כשראיתי כי עז רצונם להגיע אליי, הלכתי עִמם. בדרכנו פגשנו איש מעירי שהוביל חלב לאחת הערים, ואמר לי שאמתין עד שישוב, ואז אוכל לנסוע עמו. נכנסתי לקְרֶעטְשְׁמֶע, פונדק על אם הדרך, כדי להמתין לו שם; אך הוא שב ולא ראה אותי, ונסע לביתו וסיפר שראה אותי וכי אני בדרכי לביתי. בינתיים ראיתי שהוא לא בא, והמשכתי ללכת ברגל עד בואי העירה.
כשהגעתי היה ליל הושענא רבה, יומו האחרון של חג הסוכות. אמרתי בלבי: 'למה אלך לביתי, אם לא הכנתי כלל כסף לצורכי החג, ובוודאי לא אמצא שם מה לאכול?' הלכתי לבית המדרש והאורחים הלכו אחריי, ויחד קראנו כל הלילה את חומש דברים, משנה תורה, כנהוג בליל הושענא רבה – ולא אכלנו דבר.
עם אור הבוקר הלכנו לטבול במקווה וחזרנו לבית המדרש, להתפלל תפילת חג ולומר את תפילות ה'הושענות', המיוחדות להושענא רבה. אחר התפילה אמרתי: 'נלך לביתי,' והם הלכו אחריי.
בבואי לביתי, נכנסתי לסוכה דרך הבית, והנה בבית ריח טוב של צלי ודגים. נכנסתי לסוכה ומצאתי שם יַי"שׁ – יין שרף טוב, חלות ושאר צורכי סעודה. הכול ערוך לפניי. לקחתי כוסית יי"ש ושתיתי וגם אכלתי לֶעקֶךְ, עוגת דבש, והחייתי את נפשי, כי זה שלושה ימים בערך שלא אכלתי. גם נתתי לאורחים, לכל אחד כוסית יי"ש עם עוגת דבש.
אנו אוכלים ושותים, והנה נכנסה זוגתי לסוכה, ואמרה לי בכעס: 'כמה שבועות עברו מאז עזבת את הבית, לא השארת לי אפילו פרוטה אחת להוצאות החג, וכעת באת ומצאת הכול מוכן לפניך – ואפילו אינך שואל מאין בא עזרך?' אמרתי לה: 'הצדק אתך, אך גם אנוכי חף מפשע, כי לא אכלתי כבר שלושה ימים וכמעט פרחה נפשי ולא יכולתי לדבר מאומה. כעת, בבקשה ממך, ספרי נא לי כיצד קרה הדבר.'
וכך סיפרה: 'אשתו של יהודי עשיר ילדה לו בן זכר למזל טוב, והכין סעודה גדולה לברית המילה, שנועדה להיות היום. והנה חלה הילד, ולא התקיימה הברית במועדה. האיש, בן עירנו, שפגשת בדרכך הביתה הוא שסיפר לעשיר שאתה הולך לביתך, ובביתך אין מאומה. אמר האיש העשיר: 'הנה הילד חולה, ומה אעשה בסעודה שהכנתי? קח את החלות, היי"ש, הלעקך, הבשר והדגים ותביא אל הרב לצורך סעודת יום טוב.'
זאת היא הסעודה שמצאת.
כך, ברוך ה', הייתה לי ולאורחים שמחת יום טוב, ומאז עזר לי השם יתברך מעט מעט עד שהגעתי עד הלום."
כשסיים את סיפורו, פנה הרבי אל בנו ואמר לו: "אבל אתה מנעוריך לא סבלת שום עוני ודוחק, ומה יהיה בסופך?"
והתקיימו דבריו של הרבי מאפטא. אחר פטירתו הפך בנו עני מרוד, וחי בעוני זמן רב. לבסוף גאל אותו אלוהים מעוניו, ורק אז זכה להתפרסם כצדיק גדול.