בימי נעוריו היה רבי משה לֵייבּ מסָסוֹב שוקד על לימוד התורה בכל מאודו, וכך עשה בכל יום עד שעה מאוחרת בלילה. ואולם מפעם לפעם, כאשר היה מסיים את לימודו, היה מחליף את בגדיו והולך אל בתי המרזח. שם היה מתערב בצעירים ההוללים, אוכל ושותה עמהם וגם רוקד ושר בקולו הערב עד עלות השחר. לפנות בוקר היה שב לביתו, חוזר ולובש את בגדיו הרגילים, מתפלל תפילת שחרית וחוזר ללימודו. כל זאת עשה ר' משה לייב כדי להרחיק את הצעירים הללו מפריצות והוללות.
עברו שנים, ורבי משה לייב מססוב הפך לרבי חשוב ומפורסם. מאות אנשים היו באים אל חצרו בימי שבת ומועד להאזין לדברי תורתו. באחד הימים הזדמן לשם אחד מן הבחורים שלהם אירח הרבי לחברה בנעוריו. כשראה האיש את פניו של ר' משה לייב וכששמע את קולו, נזכר בו ובלבו חשב: "כיצד הפך הולל זה לרב בישראל? הרי הוא מוליך שולל את הציבור! הלא יחד רקדנו ושרנו בבית המרזח!"
ואולם כששמע הבחור את דברי התורה שאמר ר' משה לייב, הבין כי כשהיה בא לבית המרזח, לשם שמים עשה זאת, כדי למשוך אליו את הצעירים ולמונע מהם מעשי חטא. אז ניגש האיש אל הרבי, השתחווה ואמר: "יחי אדוני! אלף תודות לך כי הצלת אותי בנעוריי מאלף חטאים!"
הרבי מבית המרזח
נושאים:
