מעשה בחכם ותם

כל זה היה דרכי התם. ועתה נחזור אל העניין הקודם:
בתוך כך נשמע הקול, שהחכם הנ"ל נוסע ובא לכאן בגדולה ובחכמה גדולה. ורץ התם גם כן לקראתו בשמחה גדולה, ואמר לאשתו: "תני לי מהר היוּפָּא, אלך לקראת חברי, ידידי, לראותו." ונתנה לו הפֶּעלץ, ורץ לקראתו. והחכם היה נוסע בעגלות מכובדות בגדולה. ובא לקראתו התם הזה ושאל לשלומו באהבה בשמחה: "אחי חביבי, מה שלומך! ברוך המקום שהביאך, והנה אני זוכה לראותך."
והחכם הנ"ל, כל העולם היה בעיניו ככלום כנ"ל, כל שכן איש כזה, שנדמה למשוגע. אך אף על פי כן, מחמת אהבת הנעורים הגדולה שהייתה ביניהם, האיר לו פנים ונסע עמו לתוך העיר. שני בעלי הבתים שהיו אבותיהם של אלו כבר מתו בתוך אותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם. התם, שנשאר במקומו, קיבל את בית אביו. והחכם, שהיה נוסע במדינות, לא היה מי שיקבל את בית אביו, והתפורר בית החכם ולא נשאר ממנו כלום.
ולא היה לחכם מקום להיכנס ולדור בו בבואו. ונסע לאכסניה אחת, והיו לו שם ייסורים, כי לא הייתה האכסניה כרצונו.
והתם מצא לו עתה עיסוק חדש, שהיה רץ ובא בכל פעם מביתו אל החכם באהבה בשמחה. וכשראה שיש לו ייסורים מן האכסניה, אמר התם לחכם: "אחי, בוא אל ביתי ותדור אצלי, ואני אקבץ כל מה שיש בביתי בפינה אחת, וכל ביתי, הכול לפניך כרצונך."
יָשָר הדבר בעיני החכם, ונכנס אל ביתו של התם, ודר אצלו. והחכם היה מלא ייסורים תמיד, כי שמו הלך לפניו שהוא חכם מופלג ואומן ודוֹקְטוֹר גדול מאוד. ובא שר אחד, וציווה שיעשה לו טבעת של זהב. ועשה לו החכם טבעת נפלאה מאוד, וחקק שם ציורים בדרכים נפלאות מאוד. וחקק שם אילן, שהיה נפלא מאוד. ובא השר, ולא ישרה בעיניו הטבעת כלל. והיה לחכם ייסורים גדולים מאוד, כי ידע, שאילו היה עושה את הטבעת עם האילן הזה בספרד, הייתה נחשבת נפלאה מאוד.
וכן פעם אחת בא שר גדול והביא אבן אחת טובה ויקרה שהובאה ממרחקים, והביא לו עוד אבן טובה עם ציור, וציווה שיצייר כציור הזה על האבן הטובה שהביא. וצייר ממש כאותו הציור, רק ששגה בדבר אחד, שלא היה שום אדם רואה זאת, רק הוא לבדו. ובא השר, וקיבל האבן הטובה, וישרה בעיניו מלאכתו של החכם. והיה לחכם ייסורים גדולים מן השגיאה: "הלוא כמה חכם אני, והנה הזדמנה לי שגיאה."
וגם בעניין מלאכת הרפואה היו לו ייסורים. כשהיה בא לחולה ונותן לו תרופה, שידע בבירור שאם יחיה החולה, הרי תרופה זו היא שסייעה לו, כי היא תרופה נפלאה מאוד. ואם קרה והחולה מת, אמרו האנשים שמת בגללו. והיו לו ייסורים גדולים מזה. וכן לפעמים נתן תרופה לחולה ונתרפא, והיו אומרים האנשים: "מקרה הוא," והיה מלא ייסורים תמיד.
וכן היה צריך למלבוש. וקרא לחייט, והיה מתייגע ללמדו לעשות המלבוש כרצונו, כמו שהיה יודע. ודייק החייט ועשה המלבוש כרצונו. רק כנף בגד אחת שגה בה, ולא דייק כראוי. והחכם הצטער מאוד, כי ידע, כי אף שבמקום זה נחשב הבגד ליפה – הרי זה כי אינם מבינים בזה, אבל אם היה בספרד עם כנף בגד שכזו, היה לצחוק, והיה נדמה כנער שוטה. וכך היה מלא ייסורים תמיד.
והתם היה רץ ובא בכל פעם אל החכם בשמחה, ומצאו שהוא מֵצֵר ומלא ייסורים, ושאלו: "הלוא חכם ועשיר כמותך, על מה יש לך ייסורים תמיד? הלוא אני מלא שמחה תמיד!" והיה בעיני החכם לשחוק, ונדמה בעיניו למשוגע.
ואמר לו התם: "הלוא סתם בני אדם שמתלוצצים ממני הם שוטים. כי אם המה חכמים ממני, הלוא אדרבה – הם שוטים. מכל שכן חכם כמותך – ומה יתרון שתהיה אתה חכם ממני?
ענה התם ואמר לחכם: "מי ייתן, שתבוא אתה למדרגה שלי." השיב החכם ואמר: "זה יכול להיות, שאני אבוא אל שלך. אם יילקח ממני השכל, חס ושלום, או שאהיה חולה חס ושלום ואהיה נעשה משוגע. כי הלוא מה אתה – איש משוגע. אבל שאתה תבוא למדרגה שלי – זה אי אפשר בשום אופן שתהיה אתה חכם כמוני." השיב התם: "אצל השם יתברך הכול אפשר, ויכול להיות כהרף עין, שאני אבוא למדרגה שלך." וצחק החכם מדבריו מאד.
ואלו שני הבנים היו נקראים בפי העולם זה בכינוי "חכם" וזה בכינוי "תם". אף על פי שיש כמה חכמים ותמים בעולם, אף על פי כן בהם היה ניכר הדבר ביותר. כי שניהם ממקום אחד, ולמדו יחד, וזה נעשה חכם מופלג מאד, וזה היה תם גדול מאוד. ובמרשם התושבים, שבו כותבים כל אחד עם כינוי המשפחה שלו, היה כתוב על זה "חכם" ועל זה "תם".