פעם הגיע רבי לוי יצחק מבָּרְדִיטשׁוֹב לעשות את השבת בעיר אחת, ובאו לפניו שני רבנים מבני אותה העיר – הרב של החייטים והרב של מוכרי הקמח. כלפי חוץ באו לקבל את פניו ולחלוק לו כבוד, אולם בסתר לבם לא התכוונו אלא להתלוצץ עליו.
אמר להם ר' לוי יצחק: "הנה אמרו חכמים כי 'עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת', מיני מאפה ובגדי פשתן, וכל ימי תמהתי איזה רווח יהיה לנו מזה, ועתה הבנתי. כעת אנו זקוקים לחייטים, לרצענים (סנדלרים) ולמוכרי קמח, והם ממנים עליהם רבנים – רב לחייטים ורב למוכרי הקמח. אך כאשר יבוא המשיח והארץ תצמיח כלי מילת מתוקנים וגלוסקאות אפויות – לא נזדקק עוד לחייטים ולמוכרי קמח, ונרוויח מזה שלא יהיו לנו לא רב של חייטים ולא רב של מוכרי קמח."