כשהיה רבי צבי הִירש משרתו של רבי מנדל מרימַנוֹב, היה נוהג להכין לפני תפילת שחרית דבר מאכל בעבור רבו. חלוש לב היה ר' מנדל, וצריך היה שיאכל מיד לאחר תפילתו.
בוקר אחד הגיע ר' מנדל אל בית המדרש להתפלל, ור' הירש פנה להכין את המאכל בעבור רבו. והנה, המפתח של הארון שבו היו המאכלים אבד לו. חיפש ר' הירש את המפתח בכיסיו היטב, ולא מצא את המפתח.
בינתיים החלה תפילת השחרית, וכבר הגיעו הציבור ל"פסוקי דזמרה". החליט ר' הירש להיכנס ולהצטרף אל התפילה, כי לא ידע מה יוכל עוד לעשות, וחבל להפסיד תפילה בזמנה ללא סיבה.
כדרכו, התחיל ר' הירש להתפלל בהתלהבות ובכוונה גדולה, עד ששכח את ענייני העולם הזה והיה שרוי בעולמות העליונים. עד שהאריך ר' הירש בתפילתו כבר גמר הציבור להתפלל, והגבאי בא אליו לבקש את המפתח, כדי להוציא מן הארון את המאכל בעבור רבי מנדל.
מרוב דבקותו שכח ר' הירש מאבדנו של המפתח, ומיד הכניס את ידו אל הכיס, הוציא ממנו את המפתח ומסרו לידו של הגבאי.
רק לאחר שסיים את תפילתו נזכר – הלוא חיפש היטב את המפתח בכיסיו לפני התפילה ולא מצאו, והנה הופיע המפתח בכיסו! נבהל ר' הירש מן הנס שאירע לו. אחר כך נודע כי המפתח נתון היה בידיו של איש אחר.
המפתח האבוד
נושאים:
