צדקה נקייה מרחמנות

פעם אחת היה רבי שמחה בּוּנִים מפְּשִׁיסְחַה בדרכו מהעיר דַנציג ועבר בעיר שֵׁפְּס. בעיר זה גר חסיד חשוב בשם זלמן, שהיה שרוי בעוני קשה.
נכנס ר' שמחה בונים לאכסניה שבעיר, ושלח לקרוא לזלמן. כשבא, נתן לו הרבי כסף מלוא חופניו, וביקש שיכין סעודה עבורו בביתו, כפי שנוהגים חסידים לעשות.
הלך זלמן לביתו וקנה עופות, דגים ומצרכים שונים בשפע ועוד נשאר כסף בידו.
ועוד עשה ר' שמחה בונים – לאחר שיצא זלמן מביתו, מיד ביקש מאחד המשרתים שבאכסניה להזמין אליו סוחר מעילים, וקנה ממנו מעיל וכובע עבור זלמן, והוסיף וקנה עבורו גם נעליים וגרביים. אחר כך קנה פשתן, והזמין חייט שיתפור כותנות עבור זלמן ויביא אל ביתו.
כשהגיע לביתו של זלמן, ביקש תחילה הרבי שיצאו כולם מן החדר, ואז הלביש את זלמן בבגדים החדשים שקנה לו, מכף רגל ועד ראש. כיוון שראה שגם לשאר בני הבית חסרים בגדים, הוסיף ונתן מעות לחנות כדי לקנות מלבושים לכולם. כשהגיעה הסחורה אל הבית הייתה שם שמחה גדולה. ואחרי הסעודה – משקה. שוב נתן הרבי כסף רב עבור שתיית לחיים, והשמחה רבתה מאוד.
לבסוף שב ר' שמחה בונים אל האכסניה, וזלמן ליווה אותו בדרכו. כשבאו אל האכסניה הושיט שוב הרבי את ידו ונתן כמה זהובים בידו של זלמן. התפלא החסיד ואמר: "הלוא נשאר בידי כסף ממה שנתת לי קודם, ועוד מלבושים קנית עבורי."
ענה לו ר' שמחה בונים: "התורה מצווה לתת צדקה ואומרת: 'נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ' (דברים טו, י). מדוע נאמרה בפסוק נתינה כפולה – 'נָתוֹן תִּתֵּן'?
פירושים רבים ניתנו לפסוק, אך לדעתי כך יש לפרש – תן, ותן עוד, עד שנתינתך לא תהיה מתוך רחמנות, אלא תיעשה באמת כדי לסייע לעני.
תחילה אתה נותן עבור עצמך – כי אינך יכול לסבול עוד את הצער והמצוקה שאתה רואה. רק אחרי שנתת כמה פעמים אתה נותן באמת עבורו, ומקיים בכך מצוות צדקה. בנתינה האמיתית אינך פועל בשל הכאב שלך. זה מה שנאמר בפסוק 'וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ'. ואני – כמה טרחתי היום כדי להגיע לנתינה זו, שאעשה אותה שלא עבור עצמי אלא כצדקה של אמת, כפי שציוותה התורה. ועכשיו, אם תסרב לקחת יהיה כל יגיעי לריק." אז הסכים זלמן, קיבל את הכסף בסבר פנים יפות ונפרד מרבו בברכה ושלום.