פורים שמח

פעם אחת בפורים בא איש עני מן הכפר הסמוך לקוז'ניץ אל העיר, כדי לשמוע את קריאת מגילת אסתר בבית הכנסת. כשבא אל בית הכנסת שבו קרא המגיד מקוז'ניץ את המגילה, שמע הכפרי את קריאת המגילה והוטב בעיניו מאוד. הנאה גדולה הרגיש ושמחה מילאה את לבו.
אחר התפילה בירכו המגיד לשלום ואמר לו: "הלוא אתה מן הכפר השייך לי, ומדוע לא נתת לי משלוח מנות?"
לא ידע האיש מה להשיב, כי לא היה דבר בביתו, אפילו לחם לילדיו, ואיך ייתן למגיד משלוח מנות?
בתוך כך אמר לו המגיד: "הנה פורים היום. בוא עמי לטעום מעט 'משקה'."
הלך האיש אל בית המגיד ונתנו לו שם יין-שרף ומגדנות. מרוב שמחה על שזכה לשתות בבית המגיד עם החסידים, ובשל היין ששתה, נהפך הכפרי לאיש אחר. הרהיב עוז בנפשו והלך אל ביתו של הגביר ר' ליטמַאן יונה, שהיה סוחר יין. כאשר בא אל ביתו של הגביר קרא בקול ואמר בשמחה: "פורים שמח!"
וכך אמר לגביר: "מבקש אני ממך שתיתן לי בהקפה בקבוק יין טוב, ובטח עוד אשלם לך. ואם לא אשלם – הלוא פורים היום!"
הסכים הגביר ונתן לו בקבוק יין טוב.
אחר כך הלך הכפרי גם לחנות אחת ושוב קרא בקול: "פורים שמח!" וביקש שייתנו לו בהקפה שניים או שלושה תפוזים, ושוב אמר: "בוודאי אשלם. ואם לא אשלם – הלוא פורים היום!" ונתנו לו את התפוזים כרצונו.
כשהיו בידו היין והתפוזים רץ בשמחה גדולה אל המגיד ואמר: "זה אני נותן עבור משלוח מנות."
אמר לו המגיד: "טוב עשית. זכור להביא לי משלוח מנות בכל פורים, כשם שנוהגים כל בני הכפרים."
לאחר שיצא מבית המגיד חשב הכפרי: "הנה בני ביתי עטופים ברעב ואינם יודעים כלל משמחת פורים. כעת אשמח גם אותם."
הלך ובא אל מוכר היי"ש ואמר שוב בקול: "פורים שמח!" וביקש שייתנו לו בהקפה מידה של יין שרף – "בטח אשלם. ואם לא אשלם – הלוא פורים היום!"
אחר כך הלך אל האופה ואמר שוב את אותו הנוסח, וקיבל כיכר לחם. ושוב הלך אל חנות אחרת וקיבל דגים מלוחים.
כאשר היו בידו כל אלו, מיהר ובא אל ביתו. עמד הכפרי בפתח הבית ואמר בקול: "פורים היום, פורים היום!"
אשתו ובני ביתו מעולם לא ראו אותו כך, שהוא מלא שמחה. חשבו בני הבית כי השתגע, ולא הבינו מה אירע לו. אך הוא הניח לפניהם את הלחם, הדגים והיי"ש, ואמר להם: "אכלו ושתו וייטב לבכם, כי פורים היום!"
מיד ישבו ואכלו, וגם הוא אכל ושתה עמהם. לאחר ששתו כמה כוסות נמלאו גם הם ששון ושמחה, וקמו כולם לרקוד. "פורים היום!" ענו כל בני הבית בקול, ורקדו ללא הפסק עד אמצע הלילה.
והנה מישהו דופק בדלת. שאלו בני הבית: "מי שם?" שמעו קולו של גוי אחד בפתח הבית.
אמר הכפרי לאשתו: "אל תפתחי את הדלת כי פורים היום, ולא יבוא האיש ויפריע לשמחתנו."
אבל הדפיקות לא פסקו.
אמרה לו אשתו: "נראה לי כי הגוי הדופק בדלת הוא מי שנוהג תמיד לתת לי תפוחי אדמה וכדומה. לכן אפתח לו."
כאשר פתחה את הדלת נכנס האיש אל הבית והוא מוכה ופצוע מאוד וכולו מגואל בדם. מיד רחצו אותו ונתנו לו כוס יי"ש ופת לחם. לאחר שאכל ושתה אמר: "החייתם את נפשי. כפסע היה ביני ובין המוות."
אז סיפר להם הגוי, כי בנו יחידו שעתיד לרשת את כל רכושו, הכה אותו מכות מוות והשליך אותו החוצה, ואם לא הם שפתחו לו את ביתם היה מת וגווע מן המכות ומן הקור העז שבחוץ.
"כעת, כשבני נהפך לאכזר ולרוצח ואתם ריחמתם עליי, הנה אראה לכם מטמון ואוצר שהיה בדעתי לגלות לבני סמוך למותי. כעת אגלה אותו לכם ואני נותן לכם אותו במתנה."
אז הלך הכפרי עם הגוי אל היער והראה לו הגוי כי תחת עץ פלוני מונח המטמון.
לא עברו ימים רבים ומת הגוי מן המכות שהכה אותו בנו. בלילה הלך הכפרי אל היער וחפר תחת העץ ומצא הון רב.
מאז בא אל המגיד כאחד הגבירים, ובכל פורים היה שולח לרבו משלוח מנות נאה, ועושרו הרב היה לו ולזרעו אחריו.