עשירות זו שליחות

פעם אחת בא אל רבי מנחם מנדל מקוֹסוֹב אחד מחסידיו שהיה גביר גדול, והביא אתו תרומה גדולה לרב. דיבר הרבי עם החסיד והסביר לו פנים כדרכו.
בתוך כך שאל הרבי לשלומו של אחד מחסידיו: "היודע אתה מה שלומו? ודאי מכיר אתה אותו – הלא גם הוא מן החסידים, אנשי שלומנו, והוא גר בעירך ומשמש כמלַמד לילדים קטנים."
שתק הגביר. וכי איזה עסק יכול להיות לו עם מלמד עני שגר בקצה העיר? שוב שאל אותו הרבי על מצבו של החסיד, אך הגביר לא ידע מה לענות.
הבין הרבי כי הגביר אינו מכיר את החסיד העני ואמר לו בקול רך ובדברים היוצאים מן הלב: "בּוֹש נא. עליך להתבייש בדבר זה. השם נתן אותך לגביר על אחיך, ואתה לא רוצה לדעת מי הם אותם אחים? הלוא אנשים רֵעים אתם, שניכם מחסידיי ואתם גרים באותה העיר – ואינכם מכירים זה את זה? מדוע לא תלמד מיהם עניי עירך – אנשים טובים ויראי שמים – הרי יכול אתה להשתתף בצרתם ולעזור להם כפי יכולתך. האם לא לשם כך נתן לך האלוהים עושר וגדולה, כדי שתנהג בחסד וברחמים עם דלים ועניים ותדרוש בשלומם?"