סימן מהבגדים

רבי נֶטע מחֶלְם מעולם לא היה תלמידו של רבי. בכוחות עצמו ובלא שום סיוע היה הולך ועולה ממדרגה למדרגה בעבודת השם.
אף שהיה יגע בעבודת השם, לא היה בטוח אם דרכו נכונה. מה עשה? פעם אחת הלך אל היער ביום חורף, פשט את בגדיו והלך מן המקום. לעצמו אמר: "אם יגיעו הבגדים אלי, סימן הוא שדרכי טובה – ואם לא, סימן שאיני הולך בדרך הנכונה." לא עבר זמן רב, עד שהביאו אליו את בגדיו.
באחרית ימיו נוהג היה לנסוע אל האדמו"רים שבדורו. אם לא היה אותו רבי ראוי בעיניו, היה לוקח ממנו את מדרגותיו הרוחניות, ומשאירו כלי ריק, עד שלא יוכל שוב להיות רבי.
פעם אחת, הגיע ר' נטע אל חצרו של החוזה מלוּבּלין. אף שבא אל העיר כבר בערב שבת, לא בא ר' נטע אל החוזה אלא בזמן הסעודה השלישית, לקראת צאת השבת. החושך כבר שרר בביתו של החוזה, וכך, בחשאי, נכנס ר' נטע אל הבית המלא בחסידים. ואולם מיד כשנכנס הרגיש בו החוזה וקרא בקול: "ברוך הבא רֶבּ נטע!"
אחר כך הוסיף החוזה: "חושב אתה גם כאן לעשות את מה שעשית עד עתה? לא תצליח בכך!"
אז האירו פנים זה אל זה בשמחה.