סדום המתחדשת

כאשר התמנה רבי לוי יצחק להיות אב בית הדין בברדיטשוב, קבע עם פרנסי העיר כי לא יטריחו אותו לכל אספה מאספות הקהל. רק כאשר ירצו לתקן מנהג חדש בעיר יזמינו אותו, אבל לא על מנהג ישן.
באחד הימים התאספו ראשי העדה להנהיג מנהג ותקנה חדשה בעיר, שלא להרשות עוד לעניים לחזר על הפתחים ולבקש נדבה בפתחי הבתים, אלא יינתן לעניים צדקה מתוך קופת הקהל פעם בחודש. ומכיוון שהייתה זו תקנה חדשה, הזמינו גם את רבם אל האספה.
ויהי כאשר שמע הרבי את דבר התקנה החדשה אמר:
"אחיי, הלא כבר ביקשתי מכם כי על מנהג ותקנה ישנה שלא להטריחני לבוא".
אמרו לו: "רבנו, הלא זו תקנה חדשה".
השיב להם הרב: "טועים אתם, לא תקנה חדשה זו, אלא מנהג עתיק יומין הוא – עוד מימי סדום ועמורה. גם שם לא נתנו לעני לחזור על הפתחים, ואם כך, הרי זו תקנה ישנה נושנה!"
דברים אלה נכנסו כעוקצים חדים אל לבבות השומעים. היו אלה דברים היוצאים מן הלב, ובשל כך נכנסו אל הלב ועשו את פעולתם לטובה.