רבי יצחק מווּרקִי היה מתלמידיו של החוזה מלוּבּלין. שנים רבות לאחר פטירת החוזה נהג ר' יצחק לשהות בלובלין בשבת. באותה השבת הוזמן ר' יצחק להשתתף בסעודת ברית מילה שנערכה בבית המדרש של רבו, ועמו עוד רבים מגדולי העיר ורבניה.
השולחן נערך כפי שהיה נהוג בחייו של החוזה – לאורך קירו הצפוני של בית המדרש, וראשו בכותל המזרח, במקום שבו נהג החוזה לשבת.
הנוכחים ביקשו מר' יצחק כי ישב בראש השולחן, אך ר' יצחק סירב ואמר כי מאימת רבו, מעולם לא העז אפילו לעבור את חצי הדרך אל כותל המזרח. כך ישב ר' יצחק בירכתי השולחן, וראשו של השולחן נותר ריק.
צפיפות רבה הייתה במקום, והאנשים נאלצו להידחק כל כך, שנראו כאילו הם שוכבים זה על גבו של זה.
אמר להם ר' יצחק: "דעו לכם שהדבר אסור. הלוא כל יהודי הוא ספר קודש, ואין להניח עליו שום דבר."
שאל ר' גֵצְל, אחד מתלמידי החכמים שנכחו באותו מעמד: "אם כל יהודי הוא ספר קודש, הרי שהדבר מותר – שכן מותר להניח ספרי קודש זה על גבי זה!"
"לא הבנת את דבריי," ענה לו ר' יצחק, "כוונתי הייתה שכל יהודי יראה את חברו כספר קודש, ולא יאמר על עצמו שהוא כזה."
להיות ספר
נושאים:
