טרם שנתפרסם בעולם היה רבי ישראל, המגיד מקוֹזְ'ניץ, עני מרוד, וסבל מאוד בשל כך. נסע המגיד אל רבי לוי יצחק מבַּרדיטשוֹב, שהיה אז רבה של העיר זליכוב, וסיפר לו על סבלו ועוניו הרב. אחר כך נפרדו זה מזה, ורבי לוי יצחק יצא ללוות את האורח.
היו אלו ימי החורף וקור עז שרר בחוץ. לגופו של ר' לוי יצחק לא היה אלא מלבוש דק, שאותו לבש בחדרו החם, ואילו המגיד מקוז'ניץ, העני, לבוש היה אדרת של שיער פרווה, כדרכם של הולכי דרכים בימות הקור. לפיכך היה נראה, כי ר' לוי יצחק ילווה את האורח רק מעט, אל מחוץ לפתח הבית. אבל, כאשר באו אל החוץ קשה היה לרבי לוי יצחק להיפרד מן האורח וליווה אותו הלאה. אחר כך שוב קשתה עליו הפרידה והוא המשיך וליווה את המגיד עוד מעט.
אז אמר ר' לוי יצחק: "אבקש ממך שתשאיל לי את אדרת השיער שעליך, כי קר לי מאוד." מיד פשט המגיד את מעיל הפרווה ונתנו לרבי לוי יצחק, ונשאר לבוש במלבוש דק בלבד. כך המשיך ר' לוי יצחק ללוות את האורח עוד הלאה, עד שהרגיש המגיד כי הוא קרוב לסכנת נפשות בשל הקור. הרגיש בכך ר' לוי יצחק. מיד הסיר את המעיל, החזירו למגיד ואמר: "ישראלקה, כעת רשאי אתה להתחמם."
מאז והלאה התפרסם המגיד בעולם עד שהיה לו כל טוב ולא היה עני עוד.
יש לך מעיל
נושאים:
