יחליפו כוח

גופו של רבי ישראל, המגיד מקוז'ניץ, היה חלש מאוד. אף על פי כן, בשעת התפילה בער כלפיד אש בהתלהבות רבה שלא הייתה כדוגמתה.
כחוש היה כל כך, עד שהרופאים תמהו כיצד ייתכן שהוא בכלל חי. על עצמותיו לא היה בשר. רגליו היו כרגלי חיה דקה, עד שהיו צריכים לשאת אותו על הכיסא ממקום למקום. לרגליו היו מנעלי בד רכים, וכדי שיוכל לעמוד היו שוטחים תחתיו פרוות דובים רכה. את גופו שהיה גרום כעץ יבש עטפו בעור ארנבת, בכרים ובכסתות, כדי שייראה אנושי לפחות, ותמיד שכב במיטתו חולה וחלוש. אבל כאשר נשאו והביאו אותו אל פתח בית הכנסת קרא: "מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז), העמיד את עצמו על רגליו וכמו פרח באוויר עד מקומו שליד עמוד התפילה.
כך נהג תמיד – בביתו היה מוטל כחולה על ערש דווי, ובשעת התפילה נהג כגיבור מלא עוז.
פעם אחת בא לבקרו אחד מחסידיו וישב לפניו. באה אשתו של המגיד וביקשה מהמגיד שיאכל. אמר המגיד בהלצה: "אישה פתיה, למה לי לאכול?" אחר כך אמר: "אף על פי כן, נאכל מעט," והביא אל פיו מעט מאוד מן התבשיל.
בבוקר ראה האורח כיצד בא המגיד אל בית הכנסת. שורות של בני אדם עמדו מן הצדדים והמגיד, עטוף בטלית ותפילין, פסע בתווך. משמשיו צעדו לצדו ובידיהם שני נרות דולקים כאבוקות ובתווך צעד המגיד ברגש ובשמחה וספר תורה בידו. כשהגיע אל ארון הקודש רקד מלפניו והניח בו את ספר התורה. אחר כך שוב רקד כשבא אל עמוד התפילה, והניח במנורה שבעמוד את הנרות.
וכל זמן התפילה גופו רקד, וגם בתפילת העמידה רקד והלך מצד לצד כשהוא פוסע על השולחן שהיה בסמוך למקומו. כשהגיע אל המילים "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה" צעק ביידיש: "טא – טא" (אבא). כשסיים את תפילת העמידה רקד מן השולחן אל הארץ, שם פרסו לפניו את מרבד העור הרך. המגיד נשכב מיד על המרבד וסיים את תפילתו כך.
פעם אחת הוזמן להשתתף בסעודת ברית מילה. כשרצו לסייע לו לעלות על העגלה אמר: "שוטים שבעולם, וכי לכוחכם אני צריך? כוחי רב מכוחכם! הלוא נאמר 'וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ' (ישעיהו מ, לא). וגם אני, כמו המקווים לה', אעשה 'חליפין' עם הקדוש ברוך הוא. והוא, כביכול, יש לו מספיק כוח גם עבורי." אחר כך עלה בעצמו ורקד על העגלה, כגיבור ואיש חיל.