יושב בצלחת

סיפר רבי יששכר בֶּער מרַדו‏שיץ:
לפני שנעשיתי לרבי הייתי עני מאוד. פעמים רבות התעניתי ברעב כי לא היה לי מה לאכול.
פעם אחת אירע שלפני יום הכיפורים לא היה לי מזון לאכול, וכך צמתי כמה ימים רצופים. גם לאחר יום הכיפורים לא מצאתי אלא "לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ" (ישעיהו ל, כ). חג הסוכות קרב ובא, ולא היה בביתי דבר לכבוד החג.
לאחר שהסתיימה התפילה בלילה הראשון של החג נותרתי בבית הכנסת ולא הלכתי אל הסוכה, כי ידעתי שלא אמצא בה דבר לאכול.
השכנים סעדו בסוכה המשותפת את סעודתם, ורק לאחר שיצאו ממנה ושבו לביתם באתי אני אל הסוכה. והנה מצאתי שהכינה אשתי עבורי חלות ונרות ותפוחי אדמה. לא ידעתי כי בערב החג היא מכרה תכשיט שלה עבור צורכי הסעודה.
מיד נתמלאתי שמחה, נטלתי את ידיי וישבתי לאכול. מכיוון שהייתי רעב מאוד אכלתי את תפוחי האדמה בחשק גדול. לפתע עצרתי אכילתי. "בֶּּער'ל," אמרתי לעצמי, "הרי אין אתה יושב בסוכה, אלא בצלחת!"