חלום העזיבה

נתן (מנמירוב) מנמירוב, חיי מוהר"ן, למברג, אברהם יהושע העשיל דראקר, תרל"ד, עמ' דף יד עמוד א - יד עמוד ב אות יא

תמלול

אות צא
כִּסְלֵו תק"ע פּה בְּרֶסְלַב חֲלוֹם הָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי [הַיְנוּ בַּבַּיִת הַקָּטָן שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ] וְלא הָיָה שׁוּם אָדָם נִכְנָס אֶצְלִי, וְהָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינַי.
וְיָצָאתִי לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְגַם שָׁם לא הָיָה שׁוּם אָדָם.
וְיָצָאתִי לַבַּיִת הַגָּדוֹל וּלְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלא הָיָה שָׁם גַּם כֵּן שׁוּם אָדָם.
וְיִשַּׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לָצֵאת אֶל הַחוּץ.
וְיָצָאתִי לַחוּץ
וְרָאִיתִי שֶׁעוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם עִגּוּלִים עִגּוּלִים וּמִתְלַחֲשִׁים זֶה עִם זֶה
וְזֶה מִתְלוֹצֵץ מִמֶּנִּי וְזֶה מְשַׂחֵק בִּי וְזֶה מֵעֵז פָּנִים נֶגְדִּי וְכַיּוֹצֵא.
וַאֲפִילּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי הָיוּ גַּם כֵּן כְּנֶגְדִּי
קְצָת הֵעֵזּוּ נֶגְדִּי וּקְצָת הִתְלַחֲשׁוּ בְּסוֹד מִמֶּנִּי וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל.
וְקָרָאתִי לְאֶחָד מֵאֲנָשַׁי וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זּאת.
וְהֵשִׁיב אֵיךְ עֲשִׂיתֶם כָּזאת הֲיִתָּכֵן שֶׁתַּעֲשׂוּ דָּבָר כָּזֶה.
וַאֲנִי לא יָדַעְתִּי כְּלָל עַל מָה הֵם מִתְלוֹצְצִים עָלַי
וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאִישׁ הַנַּ"ל
שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַבֵּץ אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ
וְהָלַךְ מֵאִתִּי וְלא רְאִיתִיו עוֹד.
וְיִשַּׁבְתִּי בְּעַצְמִי מַה לַּעֲשׂוֹת
וְיִשַּׁבְתִּי עַצְמִי לְהַפְלִיג עַצְמִי לְאֵיזֶה מְדִינָה אַחֶרֶת
וּבָאתִי לְשָׁם וְהָיָה שָׁם גַּם כֵּן, כֵּן
שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם גַּם כֵּן בְּנֵי אָדָם וְדִבְּרוּ מִזֶּה
כִּי גַּם שָׁם יוֹדְעִים הַנַּ"ל.
וְיִשַּׁבְתִּי עַצְמִי לֵישֵׁב בְּאֵיזֶה יַעַר
וְנִקְבְּצוּ אֵלַי חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ
וְהָלַכְתִּי עִמָּהֶם לְיַעַר וְיָשַׁבְנוּ שָׁם
וּכְשֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַאֲכָל וְכַיּוֹצֵא
הָיִינוּ שׁוֹלְחִים אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל
וְקָנָה לָנוּ מַה שֶּׁהָיִינוּ צְרִיכִים
וְהָיִיתִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אִם נִשְׁקַט הָרַעַשׁ
וְהֵשִׁיב: לָאו
כִּי עֲדַיִן הָרַעַשׁ חָזָק. מְאד.
בְּתוֹךְ שֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים שָׁם
בָּא זָקֵן אֶחָד וְקָרָא אוֹתִי
וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְדַבֵּר עִמִּי.
וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמִּי.
עָנָה וְאָמַר
הַאַתָּה תַּעֲשֶׂה כָּזאת
וְאֵיךְ אֵין אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי אֲבוֹתֶיךָ
נֶגֶד זְקֵנְךָ רַבִּי נַחְמָן וְנֶגֶד זְקֵנְךָ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאֵיךְ אֵין אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ מִתּוֹרַת משֶׁה וּמֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וְכוּ'
מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁתֵּשֵׁב כָּאן
הַאִם אַתָּה יָכוֹל לֵישֵׁב כָּאן תָּמִיד
הֲלא הַמָּעוֹת שֶׁלְּךָ יִכְלֶה וְאַתָּה אִישׁ חַלָּשׁ וּמַה תַּעֲשֶׂה.
וְכִי אַתָּה סוֹבֵר שֶׁתַּפְלִיג לְאֵיזֶה מְדִינָה
מִמָּה נַפְשָׁךְ
אִם לא יֵדְעוּ שָׁם מִי אַתָּה, לא תּוּכַל לִהְיוֹת שָׁם
כִּי לא יִתְּנוּ לְךָ מָעוֹת.
וְאִם יֵדְעוּ מִי אַתָּה
גַּם כֵּן לא תּוּכַל לִהְיוֹת שָׁם
כִּי גַּם שָׁם יֵדְעוּ מִזֶּה.
הֵשַׁבְתִּי לוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא כֵּן שֶׁאֲנִי מְגרָשׁ כָּזֶה, יִהְיֶה לִי עוֹלָם הַבָּא.
הֵשִׁיב לִי עוֹלָם הַבָּא אַתָּה סָבוּר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ
אֲפִילּוּ בְּגֵּיהִנּוֹם לא יִהְיֶה לְךָ מָקוֹם לְהִטָּמֵן שָׁם
כִּי עָשִׂיתָ חֵטְא כָּזֶה.
הֵשַׁבְתִּי לוֹ: לֶךְ לְךָ
הָיִיתִי סוֹבֵר שֶׁתְּנַחֲמוּ אוֹתִי וּתְדַבְּרוּ עַל לִבִּי
עַכְשָׁו אַתֶּם עוֹשִׂים לִי יִסּוּרִים
לְכוּ לָכֶם.
וְהָלַךְ מֵאִתִּי הַזָּקֵן הַנַּ"ל.
וּבִהְיוֹתִי יוֹשֵׁב שָׁם יִשַּׁבְתִּי עַצְמִי
מֵאַחַר שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן זְמַן רַב כָּזֶה
יְכוֹלִים`לִשְׁכּחַ לְגַמְרֵי אֶת הַלִּמּוּד
וְצִוִּיתִי לָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָעִיר בִּשְׁבִיל צְרָכֵינוּ
שֶׁיְּבַקֵּשׁ שָׁם אֵיזֶה סֵפֶר וְיָבִיא לָנוּ
וְהָלַךְ אֶל הָעִיר וְלא הֵבִיא סֵפֶר.
וְהֵשִׁיב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא
כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְגַלּוֹת בִּשְׁבִיל מִי צְרִיכִין הַסֵּפֶר
וּבְהֶצְנֵעַ אִי אֶפְשָׁר לִמְצא סֵפֶר.
וְהָיָה לִי יִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁאֲנִי נָע וָנָד
וְגַם אֵין לִי שׁוּם סֵפֶר
כִּי יְכוֹלִין לִשְׁכּחַ אֶת הַלִּמּוּד לְגַמְרֵי.
אַחַר כָּךְ חָזַר וּבָא הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְנָשָׂא סֵפֶר תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מָה אַתֶּם נוֹשְׂאִים
וְהֵשִׁיב: סֵפֶר.
אָמַרְתִּי לוֹ תְּנוּ לִי הַסֵּפֶר וְנָתַן לִי
וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ וְלא יָדַעְתִּי כְּלָל אֵיךְ לְהַנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר
וּפָתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְלא יָדַעְתִּי בּוֹ כְּלָל
וְהָיָה דּוֹמֶה בְּפָנַי כְּלָשׁוֹן אַחֵר וְכִכְתָב אַחֵר
כִּי לא יָדַעְתִּי בּוֹ כְּלָל כְּלָל לא
וְהָיוּ לִי יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה.
וְהָיִיתִי מִתְיָרֵא גַּם מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ עִמִּי
שֶׁכְּשֶׁיִּתְוַדַּע לָהֶם זאת אוּלַי גַּם הֵם יִפָּרְדוּ מִמֶּנִּי.
וְשׁוּב קָרָא אוֹתִי הַזָּקֵן הַנַּ"ל לְדַבֵּר עִמִּי
וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר כַּנַּ"ל
אֵיךְ עָשִׂיתָ כָּזאת, אֵיךְ אֵין לְךָ בּוּשָׁה. הָא אֲפִילּוּ בַּגֵּיהִנּוֹם לא יִהְיֶה לְךָ מָקוֹם לְהִטָּמֵן שָׁם כַּנַּ"ל.
אָמַרְתִּי לוֹ אִם הָיָה אוֹמֵר לִי כָּזאת אָדָם מִבְּנֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן
הָיִיתִי מַאֲמִין לוֹ.
הֵשִׁיב אֲנִי מִשָּׁם, וְהֶרְאָה לִי דָּבָר שֶׁהוּא מִשָּׁם.
וּבָא עַל דַּעְתִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַיָּדוּעַ
וְאָז הָיָה סָבוּר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, גַּם כֵּן, שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַבָּא
וְאָמַר אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי עוֹלָם הַבָּא.
וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי לַאֲחוֹרַי בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאד.
וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי כָּךְ
בָּאוּ אֵלַי וְנִתְקַבְּצוּ אֵלַי כָּל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה שֶׁאָמַר לִי הַזָּקֵן לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם, הַיְנוּ זְקֵנַי וְהָאָבוֹת וְכוּ' וְכוּ'
וְאָמְרוּ לִי הַפָּסוּק: "וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת."
וְאָמְרוּ לִי: אַדְּרַבָּא, נִהְיֶה מִתְפָּאֲרִין בָּכֶם.
וְהֵבִיאוּ לִי כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי וּבָנַי
[כִּי גַּם בָּנַי נִפְרְדוּ מִמֶּנִּי בַּתְּחִלָּה בָּעֵת הַנַּ"ל]
וְדִבְּרוּ עַל לִבִּי דְּבָרִים כָּאֵלּוּ הַהֶפֶךְ מֵהַנַּ"ל.
מַה שֶּׁהִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי
אִם הָיָה אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ
אִם הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת ראשׁוֹ בִּמְרִירוּת כָּזֶה
בְּוַדַּאי הָיוּ מוֹחֲלִין לוֹ.
וּשְׁאָר הַטּוֹב אֵינִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם
כִּי בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב.

(התמלול לקוח מאתר ברסלב – בכוח המחשבה)

מנמירוב נתן (מנמירוב), חיי מוהר"ן

הפסד שכולו רווח

מה משמח בלהפסיד את גן עדן? הבעל שם טוב שמח לגלות כי...
קראו עוד

אישים

מושגים

תשובה ותיקון

מקומות

ברסלב

תגיות

זירת התרחשות

יער

חלום העזיבה

נושאים:

כך נמצא בכתביו של רבי נחמן מברסלב:
כסלו תק"ע. פה ברסלב. חלום.
הייתי יושב בחדרי, אולם אף אדם לא נכנס אליי, והיה הדבר תמוה בעיני. יצאתי לחדר השני, וגם שם לא היה שום אדם. ויצאתי אל החדר הגדול ואל בית המדרש, ולא היה גם שם שום אדם. והחלטתי לצאת אל החוץ, ויצאתי לחוץ.
בחוץ ראיתי חבורות של בני אדם שעומדים בקבוצות ומתלחשים זה עם זה. אחד מאלו האנשים התלוצץ עליי, אחר לעג לי, וזה העז כנגדי את פניו, וכיוצא באלו. ואפילו האנשים שלי, החסידים, היו גם כן כנגדי. קצתם העזו נגדי את פניהם, וקצתם התלחשו ביניהם אודותיי, כמו שעשו האנשים שעמדו ברחוב.
קראתי לאחד מאנשיי ושאלתי אותו: "מה זאת?"
הוא השיב: "איך עשית כך! איך ייתכן שתעשה דבר כזה!"
ואני לא ידעתי כלל על מה הם מתלוצצים עלי ומה עשיתי. ביקשתי מן האיש שילך ויקבץ כמה אנשים מאנשי שלומנו, החסידים, אולם האיש הלך ממני ולא ראיתי אותו עוד.
חשבתי מה לעשות, והחלטתי להפליג למדינה אחרת. ובאתי לשם, אולם שם היה אותו הדבר, גם שם היו עומדים בני אדם ומדברים זה עם זה, כי גם שם ידעו מזה. החלטתי להתגורר באיזה יער, ונקבצו אלי חמישה אנשים מאנשי שלומנו, והלכתי עמם ליער ושם התגוררנו. כשהיינו צריכים איזה דבר מאכל וכיוצא בזה הייתי שולח אחד מהם, והוא היה קונה לנו מה שהיינו צריכים. פעם אחת לאחר ששב האיש, שאלתי אותו אם נרגע הרעש והכעס עליי, והוא השיב: "לא, עדיין הרעש חזק מאוד."
בזמן שהתגוררנו שם בא זקן אחד וקרא לי ואמר, שיש לו איזה דבר לדבר עמי. הלכתי עמו, והוא פתח ואמר: "האתה תעשה כזאת? איך אין אתה מתבייש מאבותיך – מסבך, רבי נחמן מהורדונקא, ומסבך הגדול הבעל שם טוב זכרונו לברכה! איך אינך מתבייש מתורת משה ומהאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, ושאר האבות הקדושים! – ומה חשבת, שכאן תצליח להתיישב? הלוא הכסף שלך יכלֶה ואתה איש חלש, ומה תעשה? אתה חושב שתוכל להפליג לאיזו מדינה אחרת? בכל מקרה – הרי אם לא יֵדעו שם מי אתה, הרי לא תוכל להיות שם כי לא יתנו לך כסף. ואם יֵדעו מי אתה, גם כן לא תוכל להיות שם כי גם שם יֵדעו מזה, כלומר ממה שעשית."
השבתי לו: "מאחר שכך הדבר, שאני מגורש כזה, יהיה לי עולם הבא."
ענה הזקן: "עולם הבא אתה סבור שיהיה לך? אפילו בגיהינום לא יהיה לך מקום להיטמן שם, כי עשית חטא כזה."
"לֵךְ לְךָ" אמרתי, "חשבתי שתנחם אותי ותדבר על לבי, אך אתה מייסר אותי. לך לך."
והלך ממני האיש הזקן.
ובהיותי יושב שם חשבתי, מאחר שאני יושב כאן כבר זמן רב, יכול אני לשכוח לגמרי את הלימוד. וציוויתי את האיש שהיינו שולחים לעיר להביא את צרכינו, שיחפש שם איזה ספר ויביא לי. הלך האיש אל העיר ולא הביא ספר. "בלתי אפשרי הדבר" הוא הסביר, "כי בוודאי אסור לגלות בעבור מי צריכים את הספר, ובלי לומר זאת אי אפשר למצוא דבר."
והיו לי ייסורים גדולים על שאני נע ונד, וגם שאין לי שום ספר, כי הלוא אפשר לשכוח את הלימוד לגמרי.
אחר כך חזר אותו הזקן, והוא נושא ספר תחת זרועו. שאלתי אותו: "מה אתה נושא?"
והשיב: "ספר."
"תן לי הספר" אמרתי, והוא נתן לי. לקחתי את הספר, אולם לא ידעתי כלל כיצד לאחוז בו. ופתחתי אותו ולא הבנתי בו דבר. דומה היה לי כאילו כתוב הספר בלשון אחרת ובכתב אחר, כי לא ידעתי בו כלל וכלל. והיו לי ייסורים גדולים מזה, וגם יראתי מן האנשים שהיו עמי, שהרי כשייוודע להם הדבר אולי גם הם יעזבו אותי.
ושוב קרא לי הזקן והלכתי עמו, והתחיל שוב לדבר את אותם הדברים: "איך עשית כזאת? איך אין לך בושה? הנה אפילו בגיהינום לא יהיה לך מקום להיטמן שם…"
אמרתי לו: "אם היה אומר לי זאת אדם שהוא מבני העולם העליון הייתי מאמין לו."
הוא השיב: "אני משם," והראה לי דבר שהוא משם, מן העולם העליון.
אז נזכרתי במעשה הידוע של הבעל שם טוב, שהיה סבור גם כן שאיבד את חלקו בעולם הבא, ואמר: "אני אוהב את השם יתברך בלי עולם הבא." והשלכתי את ראשי לאחור במרירות גדולה מאוד.
והנה, מיד כשהשלכתי את ראשי כך התקבצו ובאו אליי כל אותם האנשים שאמר לי הזקן שעלי להתבייש מהם, כלומר סבַיי והאבות – אברהם, יצחק ויעקב וכולי. אמרו לי כולם את הפסוק: "וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת" (ישעיהו ד ב), והוסיפו: "אדרבא, נהיה מתפארים בך." גם הביאו אליי שוב את כל האנשים שלי ואת בניי, כי אפילו בניי עזבו אותי בתחילה. וכולם דיברו אליי דברים כאלו, ההפך מכל מה שאמר הזקן.
אחר כך הוסיף רבי נחמן מברסלב:
"כשהשלכתי כך את ראשי לאחור – אפילו אם היה עושה כך אדם שעבר שמונה מאות פעמים על כל התורה כולה – בוודאי היו מוחלים לו.
ואת שאר הטוב שהיה איני רוצה לספר לכם, כי בוודאי היה טוב."

קראו עוד

סיפור זה הוא אחד משיאי יצירתו של ר' נחמן מברסלב, ויש בו נושאים מרכזיים שבהם עסק ר' נחמן – ההתמודדות עם הייאוש וחשיבות ההתבודדות, העמידה כנגד מניעות והתנגדויות, הפרישה אל היער ועוד.

א. על פי המסורת בחסידות ברסלב, חלום זה סופר על ידי ר' נחמן מברסלב מיד לאחר שנחלם, בעודו בוכה בכי מר. למרות זאת, תחילתו של החלום מנוסחת כיומן שנכתב בידי ר' נחמן.
במהלך החלום מאבד ר' נחמן את כל מה שיש לו – את בניו, את תלמידיו, את ביתו, את ידיעותיו ואת חלקו בעולם הבא. בחלומו, ר' נחמן נקלע להתרחשות קפקאית שבה הוא חש אשמה על דבר נורא שכולם יודעים עליו חוץ ממנו עצמו. על ר' נחמן להתמודד בעצמו עם הבדידות, הייאוש והאשמה, כאשר כל תקוותיו להיחלץ הולכות ומתרחקות ממנו.
נקודת המפנה בסיפור מתרחשת בעזרתה של תנועה רבת משמעות – השלכת הראש לאחור. תנועה זו עשויה להתפרש הן כהבעת ייאוש וכאב נורא והן כתנועת סירוב – ר' נחמן מסרב להאמין לדברי התוכחה המוטחים כנגדו, הוא מתנתק מהם ודוחה את המציאות המייאשת מעל פניו. אולי הייאוש שנגרם לו מהניסיון לשנות בעצמו את המציאות הוא המפתח לגאולה, השמיטה של הראש כשמיטה של הניסיון לפעול לפי תכנית.
ב. נראה כי בסיפור משתקפים חייו האישיים של ר' נחמן, שהיו רצופי מאבקים והתנגדויות מצד אישים חסידיים נכבדים. אולם הערתו של ר' נחמן בסוף הסיפור מצביעה על כך שהסיפור נוגע לכל אדם, וכי כל אחד יכול לשנות את גורלו ואף למחוק עוונות רבים וממשיים אם יבצע את אותה השלכת ראש לאחור.
ג. באופן סמוי הסיפור מצטט את הסיפור התלמודי על אודות אלעזר בן דורדיא, החוטא שהניח את ראשו בין ברכיו בבכי של ייאוש ותשובה, וזכה בכך "לקנות את עולמו בשעה אחת", ברגע אחד של שברון לב אמיתי.
ר' נחמן אינו משתף בחלקו הטוב של החלום, וזאת בניגוד לפירוט הרב שבו הוא מתאר את חלקו הרע של החלום. בחלק הטוב יש איזו תובנה שאי אפשר לשתף בה, איזשהו שינוי עמוק הגורם לכך שבוודאי היה טוב.

כשהכול מתפרק, כשנראה שאין מוצא, דווקא אז מתחולל שינוי. אולי כמו שרק אחרי שיא האבל בט' באב, אחרי שלושה שבועות של בין המצרים, רק אחרי ששוהים בצער, מגיע י' באב, ואז הכול מתהפך.
האמירה בסיפור מאוד "ברסלבית", ולפיה המציאות היא שקר – אל תאמין לְמָה שהמציאות מראה לךָ.

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.
ישעיהו ד, ב