כשהתחיל רבי יצחק מאיר להיות רבי בעיר גוּר רצה העוזר שלו, בּוּנים, לעשות סדר בין הבאים, כי ערבוביה גדולה הייתה במקום, ומי שרצה להיכנס אל חדרו של הרבי היה דוחק בכוח ונכנס. לפיכך קבע בּוּנים, כי תחילה ייכנסו אנשים מכובדים אל חדרו של הרבי, אחר כך החסידים ואחרונים – האנשים הפשוטים.
והנה – מיד בפעם הראשונה שבה התחיל בּוּנים להקפיד על הסדר, בא אדם אחד מגודל שיער שהיה נראה איש פשוט, ודחק להיכנס לפני החסידים. ניסה בונים למחות ולמנוע ממנו להיכנס, אך האיש לא הקשיב לדבריו, נדחף בכוח ונכנס אל חדרו של הרבי.
כיוון שנכנס האיש אל החדר לא יכול היה בונים לעשות דבר, אך עמד בפתח והביט פנימה, כדי להשגיח שהאיש ימהר ויצא.
כיוון שראה שהאיש מתעכב בחדר, נכנס בונים אל החדר, לזרז את האיש לקבל ברכת שלום ולהוציאו, כדי שיוכלו גם החסידים להיכנס.
כאשר בא בונים סמוך לשולחנו של הרבי, שמע ששאל הרבי את האיש: "מה מעשיך?"
אמר האיש: "אני מוכר מחצלות קש המשמשות לאריזה."
אז אמר הרבי: "אותי לא תרמה." אחר כך ציווה על בונים לצאת מן החדר, ושעה ארוכה הסתגר הרבי עם האיש בחדרו.
מכך הבין בונים, כי צדיק נסתר היה האיש. ומאז לא הקפיד בונים על סדר הכניסה, אלא מי שדחק עצמו קודם היה מקדים ונכנס.
זה בסדר גם בלי סדר
נושאים:
