התיקון האמיתי

סיפרו על רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב, כי כאשר היה אומר בכל לילה תפילת "תיקון חצות" על חורבן בית המקדש, כמנהג המקובלים ובעלי הנפש, היה מגיע למדרגה רוחנית עליונה. עוד סיפרו, כי באותם הרגעים נמצא ר' משה לייב בבחינת "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", כמילותיה של הרעיה שבספר שיר השירים, המחכה בלילה לדודה.
פעם אחת, בליל חורף, חשב תלמידו רבי צבי הירש מזידיטשוב כי היה רוצה לראות אם נכונים הדברים שאמרו על רבו. מה עשה? התחבא ר' צבי בחדרו של הרבי והמתין.
והנה בחצות הלילה, קם רבי משה לייב ממיטתו, לבש בגדי גויים, לקח חתיכת עץ גדולה ועששית ויצא החוצה. יצא ר' צבי אחריו בחשאי. לבסוף, הגיע רבי משה לייב לביתה של אישה יהודייה ענייה שזה עתה ילדה בן. ליל חורף קר מאוד היה אז, והיולדת רעדה מקור מפני הצינה.
כשהגיע רבי משה לייב אל הבית, קרא אל האישה ואמר בשפתם של גויים: "יש לי כאן חתיכת עץ למכור. קני עכשיו ואמכור לך בזול".
אמרה לו: "איך אקנה זאת ממך ואין בידי אפילו פרוטה אחת?"
"אין דבר", ענה, "קחי עכשיו את העץ ואת הכסף אקח מחר".
"מה תועיל לי חתיכת עץ עבה וגדולה כזו?", אמרה האישה, "הלא זקוקה אני לבקעים ולחתיכות קטנות כדי להסיק את התנור, וקרדום אין לי".
"יש לי בעצמי", אמר, "אעשה זאת בעבורך".
לקח הרבי מססוב את הקרדום וביקע את העץ לגזרים. כשנבקע העץ אמר הרבי את "תיקון לאה", וכשהסיק בגזרי העץ את התנור אמר את "תיקון רחל", וכך השלים את תפילת "תיקון חצות". אחר כך מיהר אל ביתו והחליף בגדיו.
נפלא היה הדבר בעיני ר' צבי הירש מזידיטשוב, ואמר על רבו את הפסוק: "שְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ" (תהלים עז, כ).