הכנסת כלה

מנחם מנדל בודק, פאר מקדושים, לבוב, Typ. S.L. Kvgel, Lewin Et Com הטוב והברכה גיל והצלחה לנצח, תרכ"ה, עמ' 53-48

איש אחד ירא ד׳ חסיד מפורסם היה שמו ישעיה לא ידע נצח שום מסחר או קנין צורת מטבע לא הבין אך בתורה ועבודה יהגה יומם ולילה ועל בניו ובני ביתו התאכזר כעורב לבלי לבקש מחיית נפשם אך אחי אביו היה גביר עצום מאוד בהפלגה גדולה היה גם כן שמו ישעיה סלוצקער כשמו והוא נתן לו מדי שבוע בשבוע א׳ דינר זהב לקצבה עבור מחיית ביתו ולאשר לא היה די סיפוקו חרדו אנשים יראי ד׳ להביא לו שבוע בשבוע לתשלום כל מחסורו והנה כל זאת יכלו עשות להטריפהו אך לחם חוקו אך מה יעשה לשלשה בתולות שלו להשיאן לאנשים כולנה כבר הגיעו לפרקן וגדולות בקומתן ואין בידו לפורטה אף פרוטה אחת והתחילו החסידים אשר דבקו לאהבה את החסיד ר׳ ישעיה לדבר על לבו יום יום למה לא יחשוב מחשבות עבורן להשיאן, ומה אעשה או מה יכולתי לעשות מה האדם ביקרו אם אין כסף תועפות לו האוכל לעשות קומץ בלי אצבעות. וישיתו לו עצות בנפשו כי יקח לו סוסים ועגלה ויסע על רחבי פני הארץ לבקש תשועת אדם. וישמע לעצתם וילך הלוך ונסוע. והנה כארבעה חמשה פרסאות הרחק מעירו ידעו כולמו את שם החסיד הלזה כי היה מפורסם בחסידותו והעניקו לו כל אחד כפי מסת נדבת ידו ועשו סעודות עליו ועל כל האנשים ההלכו לרגלו (כי אנשים הגונים לקח עמו בצאתו ללכת מעירו כדרך התנשאות לרבי) וירחק משם עד לעשרה פרסאות ויותר מאומה ועוד מצא אנשים אשר ידעו אותו ואת שמעו ויריקו בעדו מגורן נדבתם אולם כאשר הרחיק ובא לעיר גדולה לא ידעוהו ולא שמעו אותו ולא שתו לב אליו ויהי הוא יושב בביתו ויחכה אולי יבא אחד אליו ולשוא תוחלתו העמיד עצמו לעת נטות היום על פתח השער יד דרך מצפה אולי בעיניו יראה אחד אשר יכבדהו בצדקת לב מהונו ותקוותו נכזבה. אך בא אליו איש אחד שדכן משדכני העיר וישא עיניו כי איש יקר ונכבד הוא הולך בגדי משי כדרך הגבירים וישאלהו לשלום וידרשהו האם יש לו לעשות שידוך ויאמר כן מה יש לכבודו בחור או בתולה ויאמר בתולה מה שמו כי אזכירהו שאלהו ויאמר ישעיה סלוצקר מעיר פלוני והשם הזה היה ידוע להשדכן הזה עד למכביר יען כי היה עוד גביר בעירו שמו כשמו ישעיה סלוצקר והוא היה באמת מראשית נקיבי כסף ונטילי זהב ויאמר ומה יאבה כבודו
לפזר עבוד בתו אלף או שני אלפים אדומים ויאמר שני אלפים לבד מתנות ומזונות ויבקש השדכן סליחתו אולי יתחתן כבודו מגביר עולה מחדש כי אמנה כספו וזהבו אין לו נחלה מאבותיו כי היו בני בלי שם אך בעצמו עשה לו את כל הכבוד הזה ויאמר ומה שמו ויאמר לו פלוני ופלוני כעת היא אביר הגבירים לו בן עלם מהולל להפליא עילוי מאוד נעלה עודנו במבחר עלומי שנותיו אברך בתורה וחכמה ויפה תואר ומשלם בשאר מעלות והוא יתן לעומת כבודו פי שנים והיינו סך ארבעה אלפים אדומים נגד שני אלפים מצד כבודו והעלם הלזה יחידי לו ולמי כל חמדת יתרונו ופקודתו וישיבהו החסיד ר׳ ישעיה טוב אני אדרוש עליו וישאלהו השדכן אם אמצא מענה בפי כבודו בשעה אחת או בשתים ויאמר רק בשעה אחת תבא אלי ואודיעך קושט אמרי אמת אך לך ודבר את דבריך גם באזני הגביר אשר דברת באזני ואם אמצא רק טוב יוגמר בכי טוב וכבוא השדכן לדבר באזני הגביר העולה מחדש לא האמין בנפשו כי הרב ישעיה סלוצקר יאבה התחתן בו כי גם לו היה ידוע שם הגביר ר׳ ישעיה לגביר נעלה ונכבד בעירו ובארצו וישיב להשדכן אם תוכל לסבב פני הדבר להביא את המדובר הנכבד הזה אל ביתי למען יחזה את בני העלם בנועמו אתן לך מאה אדומים לבד בצע כסף השדכנות אשר יגיע לך כי פן ואולי אחרי אשר יחזה את בני יחיה ויתהה על קנקנו ולימודו יחשוק בו אף אם אנכי אינני גביר ממקור מחצבתי ויפן השדכן וילך אל הרב ישעיה וישיבהו דבר כי הגביר פלוני ופלוני מאוד יחפוץ קרבתו ויבקשהו לבא אל ביתו לבחון את העלם ובדבר ההתחייבות יבא עמו לעמק שוה, ומאומה לא יהיה חוצץ ביניכם וילבוש הרב ישעיה את מעטפתו וילך אחרי השדכן אל הגביר שידובר בו וכאשר חזה את העלם כי היא יפה תואר מאוד וגם נסה אותו בעשר נסיונות ומצאו חריף ובקי ויאמר נכון הדבר לפני והגביר לא שת לב לחזות את הכלה בחשבו אצל גביר נכבד ומיוחס כזה בלי ספק יוצאי חלציו המה בדומה לו. ויתקשר עמו בקישורי חיתון כחק והיה לרב ישעיה סך שלשה מאות אדומים אשר אסף וקבץ. ויתן מאה לשדכנות ושני מאות להחתן למתנה ונשאר ערום בלי שום פרוטה כמקודם וימהר לשוב לביתו. וישאלוהו אנשי עירו למה זה מהרת לבא ויאמר הנה נסעתי עבור בתי להשיאה והקרה ד׳ לפני שידוך יקר הגון ונכון והתקשרתי וכתבתי תנאים כאשר תראינה עיניכם ולמה זה אוסיף להיות נע ונד בעיירות נכריות ולהתבטל מתורה ועבודה וישאלוהו אנשי עירו אמנה התקשרת אך הלא התחייבת עצמך שני אלפים אדומים ומדוע לא נסעת הלאה לבקש הסך אשר התחייבת עבורה ומה גם לבד מתנות ומזונות אשר פצית ויאמר ד׳ הרועה אותי הזמין לי שלשה מאות אדומים למתנה ושדכנות ועל הנדן נתתי וועקסיל לקיום השידוך ומה לי לזעוק עוד אל המלך אמיץ בטחוני בד׳ כי יעזור לי וישב לתורתו ועבודתו וכמלפנים שחק לרש ולכפן ולא ביטל עצמו מעבודת הבורא. והנה העת מי יצרור בכנפיו עד מהרה חלפו ירחים שנים וישלח המחותן הגביר אבי החתן מתנה להכלה וכתב מכתבו להגביר ר׳ ישעיה סלוצקער ומכתבו כאשר בא להגביר הזה מלא פיהו שחוק ויאמר לאנשי ביתו ראו נא גם ראו חסידים איך ילכו שולל כי עתה ידמה הזה בנפשו כי אנכי הייתי מתחתן עמו ויכתוב לי מכתבים ומחותן יקראני ומה זה אענהו אולם הלא שלח שלשה מאות אדומים ומה איכפת לי אם אשיב לו לשעתי מאה וחמשים למתנה עבור בנו החתן וילכד במזימותיו לחשוב כי מחותנו אנכי וישלח חזרה מאה וחמשים אדומים למתנה עבור החתן. ולא ארכו הימים וקול ימי הפורים בשמחה הגיעו ויובא תשורה נכבדה עבור הכלה גם כן להגביר הנזכר ויעשה כבראשונה המחצה השיב חזרה למנות פורים אל החתן. עוד מעט וזמן המוגבל להחתונה הגיע ויכתוב אבי החתן כי יערוך עצמו על החתונה אז הלך הגביר הנזכר שובב ולא ידע עצות בנפשו כי בכל ענין יכולתי עד כה להשיבו אולם עתה אם יבקש לעשות החתונה ואנכי ערער הנני וד׳ מנע ממני פרי בטני לכן התחיל לחקור ולדרוש בכל אנשי עירו אולי יש עוד אחד אשר שמו כשמו ומזה נצמח כל הטעות הזה הכי ישתגע הגביר הזה לשלוח מתנות ולפזר סך רב כזה בחנם אך דבר הוא וידרוש ויבקש ולא מצא בין כל אנשי העיר זולתי את בן אחיו החסיד ר׳ ישעיה אשר הוא שמו כשמו אך שם הכינוי שלו כבר נשתקע כי לפני שמש ההצלחה לא זרח שמו בעולם המסחר ואך בין החסידים הלא לא נודע אך בשמו העברי ואף גם היה לו לפלא כי היתכן גביר גדול כזה יתחתן עם בן אחיו אשר הוא איש רש ולא ידע מאומה ומאתו יקח קצבה מידי שבוע בשבוע על פת לחם אין זאת וישב להביא דבריו בכור ובמצרף אולי הוא הוא ואך נתברך זה מעט בעושר למכביר ואף הוא השיב אמריו לו לעצמו וכי יוכל להיות מאין בא לו עזר ותשועה ואם אמת על פי נס הלא מהראוי לו להודיע אותי היסתיר מאתי דבר כזה או האם ברוב עשרו לא יחדל מלקחת מאתי קצבה מדי שבוע בשבוע:
סוף דבר מרבית הדרישה ורוב השמועות הטביעו את לבבו במבוכה נשגבה נוראה ויכתוב אל המחותן מכתב כפעם בפעם וישיבהו על דבר החתונה יוכל כבודו לבא הנה עם בנו החתן יחיה ונעשה החתונה למזל והגיע לו שנית מכתב מהגביר המחותן הנה כבודו כתב לעשות החתונה ועוד לא סילקנו התחייבות כל אחד מצדו לכן ביום פלוני אבא עם כל אנשי ביתי למחנתו ואתי עמי צרור הכסף לסלק עד פרוטה אחרונה וכמו כן כבודו גם מצדו כן יעשה ונשמחה ונגילה.
ובתוך כך שלח הגביר ר׳ ישעיה לב״א החסיד כי יבא אליו וישאלהו על כל אודותיו ויאמר אני אני הוא אנכי התקשרתי עם הגביר הלזה ע״פ סיבה מאת המסבב כל הסבות וראה כתבי התנאים אשר הבאתי מדרכי ותקוותי חזקה כי יעזרני ה׳ לעשות החתונה בעליצות לב וכבודו יוכל לכתוב כעת כי יבא מחותני נרו יאיר העירה ויהיה הכל על נכון בעזרת השם. ויאמר לו דודו הגביר הנה קדמתי לכתוב כדברים אלה במועצות ודעת אך פליאה דעת מאתי איככה הרהבת עוז בנפשך להתחייב סך רב כזה אם ידעת בנפשך כי אין בידך לפורטה אף פעם אחת וישיבהו אמונתי בד׳ וד׳ הוא יעזרנו ברחמיו וישעו יתן לי כי יערה עלי רוח ממרום וישועתו כהרף עין. המה מדברים והנה נשמע למרחוק כי המחותן הגביר קרוב לבא העירה ויפטור החסיד מאתו לשלום וילך אל ביתו לערוך עצתו עליו והמחותן בא אל נכון העירה ויסור אל בית הגביר ר׳ ישעיה ויקבלהו מאוד בסבר פנים יפות והשתעשע עמו כי יקר בעיני כל אחד כבוד חבירו גביר בדומה לו ודברו בתוך הסעודה מעסק הנשואין ויחל הגביר ר׳ ישעיה לגלות לו לאט לאט סיבת הדבר וגופא דעובדא וישתו וייטיבו את לבם וחשב המחותן הגביר כי אחרי אכלו ואחרי שתה ילך אל החסיד ר׳ ישעיה מחותנו באמת ויחזה לנתק קושרות החיתון וישליך ממנו עבותימו. אולם רבות מחשבות בלב איש ועצת ד׳ היא תקום החסיד ר׳ ישעיה כבואו אל ביתו אמר לזוגתו דעי נא אפוא כי המחותן שלנו בא העירה עם החתן לכן הנה תרנגולת אחת אשר מוכנת לי לשבת כי היה דרכו בקודש מחד בשבתא לקנות תרנגולת ולפטם אותה עד לשבת ותרנגולת הלזו תשלח אל השוחט ותעשה ממנה סעודה הגונה ואך לחם ויין אצוה על חסידי אנשי בריתי כי יביאו לי אך נפילה גורלות בינינו איזה אחת מבנותינו נתנה לו לאשה כי גם כולנה כבר הגיעו לפרקן:
ותאמר לו אשתו נחנו לא נעבור חוק ואם החתן עודו צעיר לימים יקח את בתנו הבכירה אותה נתנה לו, וידרשו את מי לשלוח אל השוחט לשחוט התרנגולת ויבחרו אם בתם הבכירה והשאילו עבורה מלבושים משכנותיהם וילבישו את הבתולה וישלחוה עם התרנגולת אל השוחט והחסידים הכינו והביאו לחם ויין טוב גם דגים טובים ומכל מאכל ויפנה את ביתו מכל כלי ועטרוהו בכלים אחרים מכל כלי בית ושתלו כולו בכסף וזהב וגליונים אשר היה ממש לבא אל חדרו כמו אל גביר מאושר בארץ, הבתולה הלזו הלכה עם התרנגולת ופרחה מידה ונתייגעה בכל כחה לחטפה ובכל אשר קרבה אליה ברחה לה מבית לבית מגדר לגדר מאילן לאילן עד כי לעת צללי ערב הלכה התרנגולת אל מרתף אחד בבית חרבה אחת וכבואה שמה שמחה לראות אוצר גדול עם אדומים ועזבה את התרנגולת וחדלה מדלוק אחריה ושאבה לה דינרי זהב ככל אשר לאל ידה לקחת ושחתה לארץ תחת משא הזהב אשר העמיסה עליה ועל נפשה ואביה ואמה בעד החלון נשקפו מביטים אחריה מקוים ומצפים על תשובתה לביתם לשלום כי דאגו לעשות התרנגולת ולהכין הסעודה:
הנה באה בתם עם זהב עד אין מספר ונתנה לאביה והנה עד מהרה שלח לקנות מכל ברבורים אבוסים ומכל פרי נחמד העולים על שלחן הסגנים ורוזני ארץ ויין ושכר הכל לכבוד המחותן ויתן למשכון סך מסוים לשאול לו תכשיטין ועדיי זהב עם טבעות ואבנים יקרים להכתיר את הכלה וגם בעצמה היתה יפת תואר ומה גם כבוא אבנים יקרים והעניקה ענק על צווארה ממש נשאה חן בעיני כל רואים להפליא ושלח עד מהרה אל בית דודו הגביר כי יבא המחותן שלו אל המשתה אשר הכין לו וילך גם דודו עמו ויבואו הביתה ולא הכירו כי דר בזה איש עני דל ואביון כי היה כל ביתו מופז מכל כלי כסף וזהב וישתוממו גם שניהם ופני להבים פניהם ויאכלו וישתו ותהי לשמחת אלקים. והנה אחרי אכלם ואחרי שתם פנה דודו והלך לו והמחותן נשאר שמה ודברו בעניני הנשואין ויאמר לו החסיד ר׳ ישעיה הלא מחותני בא הנה לעשות החתונה ותודות לד׳ גם מצדי לא יבצר ויאמר לו מחותנו לכן נסלק שנינו ויאמר החסיד טוב גם אנכי אסלק ואם ייטב בעיני מחותני להוסיף אלף אדומים מוכן גם אנכי להוסיף על ההתחייבות ונבהל המחותן לא ידע מה זאת וילך לשאול בעצה עם דודו הגביר ר׳ ישעיה וישיבהו האתה עוד לא ידעת כי חסידים כל יכלו אנכי ידעתי כי איש עני ואביון הוא כאשר האמת לא אכחד תחת לשוני וחרפה לא אשא על קרובי אולם בטח החסידים הביאו את כל זאת בהלואה לשעתא למען יתהדר לעין רואים ויאמר המחותן אם כך מה לי לעשות ויאמר לו הגביר ר׳ ישעיה תבקש מאתו כי יסלק לך הכל במזומן ולא בשטרי חוב כי חסידים יוכלו גם את זאת לתת שטרי חובות עבורו והתעיף אחריהם רגע אחרי החתונה איה איפוא הם ויאמר הלא גם בזה בחר מחותני החסיד ר׳ ישעיה לסלק תיכף וישיבהו אם כך גם את זה יעשו החסידים ללות עבורו ולסלק לשעתא לכן תצוה עליו כי ישלים הנדן בעירך ובארצך ויאמר הלא יבקש מאתי לתת נוספות על הנדן וכמו כן גם הוא ישית נוספות ויאמר אם יסלק לך בעירך אין לך מאומה לחשוב אך פן ואולי יאבו החסידים לתת בערבון על זמן מועט למענו להיות מושלש בעיר נכריה כי יאמינו בו עוד ביותר לכן תבקש מאתו כי יניח ההשלשה עד עבור שלשה שנים מעת החתונה. וישב לבית מחותנו החסיד ויאמר לו ככל אשר אלפהו הגביר לדעת ולדבר ויאמר את כל אשר תחפוץ עשה עמי ונעשה החתונה למזל כי בטח מאת ד׳ היתה זאת לנו, ומי זה אמר ותהי ד׳ לא צוה, לכן אחרי אשר הקשרתי עמך אתה חביב וחשוב בעיני והנני נותן ככל אשר תאמר אלי את הכסף תשליש בעירך אם תאבה אתנהו לידך ולא לידי שליש כי בטח לבי אשר גם אתה אך לטובת הילדים תדרוש ויהיו עמך אף חמשה שנים ואחר כן תמסרהו להזוג והודות לה׳ שלא חסר לי מאומה ועם גביר אדיר ומיוחס ולמדן וחסיד השתדך והכלה הלא תיטב בעיניו ועשו החתונה למזל ברוב צהלה ושמחה. והצדיק הקדוש מאפטא זכותו יגן עלינו היה עוד בימי חרפו טרם נתפרסם צדקתו בעולם וישב לרב אב״ד בקהלה קטנה קאליביסאו והשלישו הנדן תחת ידו. ולאזניו גלה החסיד ר׳ ישעיה את כל הנס הנחזה בחוש. ואשר על כן לא אבה לנתק ההתקשרות הזה בחשבו כי מד׳ הוא:
והצדיק הקדוש מאפטא בשבת על כס התנשאותו באפטא סיפר המעשה הלזו כל שנה ושנה. ורבים יאמרו כי אחרי סיפור אמר קדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו׳.

ש"י עגנון, הכנסת כלה, הוצאת שוקן, 1931.

בודק מנחם מנדל, פאר מקדושים

אישים

ר' אברהם יהושע השל מאפטא

מושגים

מקומות

קאליביסאו

תגיות

הכנסת כלה

נושאים:

בכל פסח, בליל הסדר, נוהג היה רבי אברהם יהושע השל מאַפּטָא לספר את הסיפור הבא:
מעשה בחסיד אחד, רבי ישעיה שמו, שהיה מפורסם בצדיקותו וחסידותו. יומם ולילה שקד ר' ישעיה על לימוד התורה, עד שלא נותר לו פנאי לפרנס את אשתו ושלוש בנותיו שהגיעו זה מכבר לפרקן.
דודו של החסיד, ששמו היה גם הוא ישעיה, היה עשיר גדול ונהג להעניק לאחיינו מדי שבוע סכום כסף קטן, שלא היה בו די לפרנסת בני ביתו של אחיינו החסיד. אנשים טובי לב ויראי שמים דואגים היו לסייע לו במצוקתו הכספית. בשל כך, לא חסר הלחם בביתו של החסיד, אך כסף להשיא את שלוש הבנות שבגרו לא היה בידו.
אוהביו של החסיד דאגו למצבו, ודברו על ליבו שייתן דעתו על בנותיו. ר' ישעיה היה משיב להם ואומר: "מה אוכל לעשות, הרי אין לי כל כישרון להרוויח כסף. היכול אדם לקמוץ את כפו בלי אצבעות? הנה כך גם אני איני יודע לאסוף ממון." לבסוף הציעו לו ידידיו כי ייקח עגלה וסוסים, וייסע אל הכפרים והערים לבקש ממון למצוות הכנסת כלה. קיבל החסיד ר' ישעיה את עצתם, והם דאגו לו להלבישו בבגדים של אדם נכבד. וכשיצא לבסוף לדרכו, אף ליוו אותו בכבוד אל הכפרים הסמוכים, כפי שמלווים רבי חשוב. כאשר הגיעה הפמליה אל הכפרים הקרובים למקום מגוריו, התקבל ר' ישעיה בכבוד רב. שמעו של ר' ישעיה החסיד ידוע היה באותם המקומות, והם נתנו לו נדבה הגונה, ואף ערכו סעודות לכבודו ולכבוד האנשים שהביא עמו. אולם כשהמשיך ר' ישעיה בדרכו, הגיע אל עיר גדולה שבה לא נודע שמו. בעיר זו איש לא שם לבו אל החסיד, והוא ישב והמתין בביתו לנדיבי לב שיבואו לסייע לו. לבסוף, כשנטה היום לערוב, יצא ר' ישעיה אל שער החצר, ושם עמד וציפה – אולי יבוא מישהו שייתן לו נדבת ממון, אך תקוותו נכזבה, ואיש לא קרב אל השער.
לפתע עבר במקום אחד השדכנים שבעיר. ראה השדכן את האורח, והנה הוא לבוש בבגדי משי נאים כאחד הגבירים. פנה אליו השדכן ושאלו לשלומו, והוסיף לשאול, אם יש לאדון הנכבד איזה צורך בענייני שידוכים.
ר' ישעיה ענה בחיוב.
"ומה יש לכבודו בביתו – בן או בת?" שאל השדכן.
"בת," ענה החסיד.
"ומה שמך, אדוני?" שאל השדכן. "ישעיה סלוּצקֶר מעיר פלונית," השיב החסיד.
כששמע השדכן את השם, אורו עיניו. היה זה שמו של הגביר הגדול ישעיה סלוצקר, איש עתיר בכסף וזהב – דודו של ר' ישעיה החסיד – והשדכן טעה וחשב כי הגביר עצמו עומד לפניו.
שאל השדכן: "ואיזה סכום ייתן אדוני בנדוניה בעבור בתו? האם אלף זהובים או שמא אלפיים?"
– "אלפיים," השיב החסיד, "ואוסיף גם מתנות וכסף לכלכלת הזוג."
חשב השדכן ואחר כך אמר: "האם יסכים אדוני לשמוע ממני הצעה? מדובר בגביר שזה מקרוב התעשר. איש זה בא ממשפחה פשוטה, ובעצמו עלה והצליח בעסקיו עד שנעשה עשיר גדול." – "ומה שמו?" שאל החסיד. אמר השדכן את שמו של האיש והוסיף: "כיום הוא עשיר שבעשירים, ויש לו בן – יפה תואר, עילוי בתורה, אברך צעיר מלא תורה וחכמה, ברוך כישרונות ומידות טובות. אביו העשיר יהיה מוכן לתת בהסכם הנישואין פי שניים מהסכום שנקבת, ארבעת אלפים זהובים. זהו בנו היחיד, ולשם מה לו כל עושרו אם לא בשביל בנו האהוב?"
"תן לי שעה אחת להרהר בדבר," ביקש החסיד, "ואם אחליט כי כך נכון וטוב, נגמור את השידוך. ואתה בינתיים, שאל את אבי החתן אם רצונו בכך."
כששמע אבי החתן כי הגביר הידוע ר' ישעיה סלוצקר הביע את רצונו לשדך את בתו עם בנו, לא האמין למשמע אוזניו. "שאל נא את הגביר ר' ישעיה," ביקש אבי החתן, "אם יסכים לבוא אל ביתי ולפגוש את בני, החתן. רוצה אני להיות בטוח כי יהיה ר' ישעיה מרוצה מבני המוכשר והלמדן, וכי יסכים לשידוך למרות שאין אנו משפחה מיוחסת. אם יסכים ר' ישעיה ויבוא אל ביתי אתן לך מאה זהובים, מלבד מה שתקבל כאשר ייגמר השידוך בטוב."
מיהר השדכן לחזור אל ר' ישעיה ולהזמינו לביתו של אבי החתן, כדי להגיע לכלל הסכמה ביניהם על תנאי השידוך.
כשהגיע ר' ישעיה אל הבית, ראה את החתן, והנה הוא עלם יפה תואר ותלמיד חכם. בעשרה ניסיונות ובדיקות עמד העלם, וכל השאלות ששאל החסיד ר' ישעיה את החתן נענו בחכמה ובטוב טעם.
אבי החתן הסכים מיד לגמור את השידוך, אף שלא ראה בעצמו את הכלה. "הכלה בוודאי יפה ומוצלחת כמו אביה," חשב.
לאחר שנערך השידוך כדת וכדין, שילם החסיד לשדכן מאה זהובים בדמי השדכנות, ולחתן נתן מאתיים זהובים מתנת אירוסין. שלוש מאות זהובים היו כל מה שהספיק ר' ישעיה לאסוף, וכעת חזר אל עירו כשהוא עני וחסר פרוטה.
כששב אל העיר שאלו אותו אנשי עירו: "מדוע מיהרת לשוב?" – "אני נסעתי כדי להשיא את בתי," אמר ר' ישעיה, "והנה מצאתי שידוך מצוין, ולשם מה אמשיך להיות נע ונד בדרכים? כעת אוכל לשוב ולהיות פנוי ללימוד התורה ולעבודת השם."
תמהו עליו אנשי עירו: "אולם התחייבת לתת אלפיים זהובים, ומתנות ומזונות! כיצד תוכל למצוא סכום שכזה?"
ענה להם החסיד: "גדול ביטחוני בה'. וכשם שנתן לי את שלוש מאות הזהובים שאספתי, כך בטוח אני שגם בעתיד יעזור לי ה', ואשלם את הסכום שעליו התחייבתי כשהסכמנו על השידוך."
אחר כך שב ר' ישעיה ללימוד התורה ולעבודת הבורא בהתמדה רבה, כפי שנהג תמיד, כשהוא לועג לרעב ולמחסור.
עד מהרה חלפו חודשיים ימים, וקרב ובא זמן החתונה. והנה שלח אבי החתן מתנה ומכתב אל מחותנו. על המכתב רשם את שמו של הגביר הנודע, ר' ישעיה סלוצקר.
כשקרא הגביר את המכתב פרץ בצחוק, ואמר לבני ביתו: "ראו כמה תמימים החסידים. הנה אחד מהם חושב כי הסכמתי להשתדך עמו. ולא די בכך, הוא קורא לי כאן 'מחותן' ואף שולח אלי שלוש מאות זהובים. ומה אכפת לי? אם רצונו של אדם לשים את עצמו לצחוק, אשלח גם אני מאה וחמישים זהובים בעבור 'החתן', וימשיך תמים זה לחשוב כי אני והוא מחותנים אנו." חשוך ילדים היה הגביר, וראה בכל העניין מהתלה בלבד.
לקראת ימי הפורים שלח אבי החתן מתנה נוספת לכבוד הכלה. ושוב השיב הגביר ישעיה סלוצקר חצי מן הסכום במתנת פורים בעבור החתן, כמו שעשה בראשונה.
אך כששלח אבי החתן מכתב נוסף, ובו הוא מבקש להכין את החתונה הקרבה, נבוך ישעיה הגביר ולא הבין מה מתרחש לפניו. החל הגביר לבדוק, שמא טעות יש כאן – "וכי כיצד ייתכן שישלח לי אדם שאיני מכירו סכומי כסף גדולים כאלה? ושמא אדם אחר יש בעיר ששמו כשמי?" בדק הגביר ומצא, כי אין בכל העיר אדם נוסף ששמו ישעיה סלוצקר, כי אם אחיינו, החסיד העני. אולם איש צנוע זה נודע בדרך כלל בשמו הפרטי בלבד. ונוסף לכך, מדוע שאדם עשיר כל כך ישדך את בנו עם משפחתו של האחיין העני, שאין בכיסו אף פרוטה אחת והוא סמוך על שולחנו של דודו הגביר כדי להביא פת לחם אל ביתו? – "ואם בדרך נס התעשר האחיין," חשב הגביר, "מדוע לא הודיע לי, והמשיך לקבל ממני כסף בכל שבוע?"
לבסוף, מתוך מבוכה ובלבול, כתב הגביר ישעיה סלוצקר אל המחותן שלא הכיר, ואישר כי החתונה תוכל להיערך בעיר כמתוכנן, במזל טוב.
ושוב כתב המחותן: "הנה הסכמת לקיים את החתונה, אולם טרם שילמנו את סכומי הכסף שהתחייבנו. ובכן, אגיע בלוויית משפחתי אל ביתך ואשלם את מלוא הסכום שהתחייבתי לשלם. אחרי שתשלם גם אתה כפי שהותנה, נערוך את החתונה, בשמחה וברננה."
בתוך כך, הזמין הגביר את בן אחיו החסיד כדי לברר את כל העניין. סיפר החסיד לדודו את כל שאירע לו, ואף הראה לו את שטר ההתחייבות שחתם עם חותנו. "מאת ה' היה הדבר, ואני תקוותי חזקה, ובוטח אני בה' שיעזור לי לקיים את החתונה בשמחה רבה. אנא כתוב למחותני הנכבד שהחתונה תתקיים כמתוכנן, בעזרת השם יתברך."
– "אמנם כך כבר כתבתי למחותן שלך," אמר לו הגביר, "אולם כיצד העזת להבטיח ממון רב שכזה, כשאין בידך אף פרוטה אחת!"
– "מאמין אני בישועת ה', שתבוא כהרף-עין," ענה לו החסיד.
עודם מדברים, והנה באה השמועה, כי המחותן העשיר קרב ובא אל העיר. מיד נפרד החסיד מדודו ומיהר אל ביתו, כדי לתכנן את מעשיו. בינתיים, הגיע המחותן אל ביתו של ישעיה סלוצקר הגביר, והלה קיבלו בסבר פנים יפות. כיבדו השניים זה את זה, וישבו לסעוד ולשוחח בענייני החתונה. אט אט החל ר' ישעיה לסבב את המחותן בדברים, כדי להסביר לו את הטעות שבידו. בעודם מיטיבים את לבם באוכל ומשקה, חשב הגביר, כי כשתסתיים הסעודה ילך עם המחותן אל ביתו של ר' ישעיה החסיד, המחותן האמיתי. כך יראה המחותן בעיניו כי טעות בידו, וינתק מיד את קשר השידוך.
אולם "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְדֹוָד הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא) – כאשר בא החסיד ר' ישעיה אל ביתו והודיע לאשתו על בואם של המחותן ועמו החתן אל העיר, הוסיף וביקש: "קחי נא את התרנגולת, זו שאנו קונים בראשית השבוע ומפטמים אותה לקראת השבת. שלחי את התרנגולת אל השוחט והכיני אותה לסעודה. מחבריי החסידים אבקש שיביאו לחם ויין, ואנו – עלינו להפיל גורל כדי לדעת איזו מן הבנות תהיה לכלה, שהרי כולן כבר ראויות לכך."
"לא ראוי הדבר," השיבה האישה, "לתת את הצעירה לפני הבכורה. הבה נראה – אם החתן בגיל המתאים, נשיא לו את בתנו הבכורה."
בעודם מכינים את כל צורכי הסעודה הוחלט כי הכלה היא שתלך עם התרנגולת אל השוחט. מן השכנים הביאו בגדי חג בעבורה, והיא יצאה לדרכה עם התרנגולת. בינתיים, הביאו החסידים לחם ויין טוב, גם דגים ומעדנים אחרים. גם את הבית פינו מן הרהיטים העלובים שבו, וקישטו אותו ברהיטים נאים ומשובחים שהביאו מן השכנים, עד שנראה הבית כביתו של גביר מכובד.
והנה, בדרכה אל השוחט, פרחה התרנגולת מידיה של הכלה וברחה. התאמצה הנערה לתפוס את התרנגולת, אך זו קפצה מבית לבית ומעץ לעץ, עד שלעת ערב נכנסה התרנגולת אל מרתף אחד בתוך בית חרב ועזוב.
נכנסה הנערה אל המרתף והנה לפניה אוצר גדול של זהובים. מיד עזבה את התרנגולת ואספה מן האוצר כמה מטבעות שיכלה לשאת. וכך, כפופה תחת משקלן הרב של המטבעות, מיהרה לשוב אל בית הוריה.
החסיד ואשתו הביטו דואגים בחלון, ולא ידעו מה קרה ומדוע אין בתם שבה עם התרנגולת, כדי להכין ממנה את הסעודה. והנה באה בתם ובידיה מטבעות זהב רבות מספור. קיבל החסיד את הכסף, ומיד שלח לקנות מאכלים יקרים, פֵּרות נאים וברבורים מפוטמים העולים על שולחן מלכים ורוזנים. גם יין ושֵׁכָר הוסיף לרוב לכבודו של המחותן. סכום נוסף שלח כדי להביא לכלה תכשיטי זהב נאים ואבנים יקרות. יפת תואר הייתה העלמה, וכשהניחו עליה את התכשיטים ואת ענק היהלומים על צווארה, נשאה חן רב בעיני כל רואיה.
אז שלח החסיד לקרוא לאביו של החתן, הנמצא בבית דודו הגביר, שיבוא אל המשתה אשר הכין. כשבא אביו של החתן, הצטרף ובא גם הדוד, ישעיה סלוצקר. הדוד כבר סיפר למחותן על אחיינו העני, אולם כעת עמד הדוד והביט, ולא האמין למראה עיניו. ביתו של החסיד נוצץ ומופז כולו בכלי כסף וזהב וברהיטים נאים, והשולחן ערוך בכל טוב כבביתו של גביר! מתוך התרגשות גדולה הצטרפו אבי החתן והדוד אל הסעודה שנערכה שם, ומה גדולה הייתה השמחה!
לאחר הסעודה פנה הדוד והלך לו, ואבי החתן נשאר לדבר על ענייני החתונה. "עכשיו," אמר החסיד אל מחותנו העשיר, "כשהגענו סוף סוף אל הרגע המשמח הזה, נשלם כל אחד את הסכום שהתחייבנו. ואם אין לך התנגדות להוסיף אלף זהובים נוספים על ההתחייבות המקורית, אוסיף גם אני אלף זהובים כנגדם." חשש אבי החתן וביקש זמן להרהר בדבר, ואז חזר אל הגביר ישעיה כדי לשאול בעצתו. "אומר לך מה העניין," יעץ לו הגביר, "חסידים כאלה, אינך יכול לדעת מה מעשיהם. הלוא מה שאמרתי לך כי אחייני עני מרוד הוא – אמת הוא. אלא מן הסתם, לווה החסיד העני כספים מחבריו החסידים וכך ערך לפניך הצגה שלמה. ואף אם הציע לך החסיד את הכסף במזומן, אינך יכול לסמוך כי הכסף אכן שלו. אומר לך את דעתי – דְרוש ממנו כי יפקיד בעבורך את כספי הנדוניה אצל אדם נאמן למשך שלוש שנים. רק כך תוכל להיות בטוח שאין מדובר בכסף שנלקח בהלוואה."
רב צעיר, רבי אברהם יהושע השל – מי שלימים היה הרבי מאפטא – הוא שנבחר להיות זה שהכסף הופקד בידו, וכך נתקיימה החתונה בשמחה וברננה.
לימים, לאחר שנעשה רבי חשוב, נהג הר' מאפטא לספר את המעשה בכל שנה ושנה בליל הסדר. ורבים מספרים, כי לאחר שסיים את הסיפור נוהג היה לומר תפילת "קדיש", כמו שאומרים לאחר לימוד תורה.

קראו עוד

החסיד שבסיפור הוא דוגמה לאדם הבוטח באלוהים, ובשל כך, בדרך נס, הוא זוכה לישועה.
אגדה מפותחת זו רוויה ברגעי מתח, הומור ודרמה, המדגישים את מידת ביטחונו ואמונתו של החסיד.

במרכזו של הסיפור נמצאת הטעות – השדכן מזהה את האיש העני כדודו, הגביר העשיר. לאחר שקרתה הטעות, החסיד ממשיך בהצגה בשילוב של חכמה ותמימות, ומתוך אמונה כי זהו נס, ובשל כך העניינים יבואו לבסוף אל סופם הטוב.
ר' ישעיה החסיד מייצג בסיפור גם את כלל החסידים, החיים חיי דלות מתוך אחווה גדולה זה לזה ומתוך ביטחון באלוהים. הסיפור הוא הבטחה שהחסיד הצנוע והעני הוא שראוי לנס, וכך גם יקרה לכל אדם הבוטח באלוהיו.
רבים מהסיפורים החסידיים סופרו על ידי האדמו"רים בליל הסדר, שהיה לילה של סיפורים על גאולה והצלה מכוח האמונה.

סיפור זה עובד על ידי ש"י עגנון לרומן ארוך בשם "הכנסת כלה". להבדיל מן הסיפור המקורי, בסיפורו של עגנון הרבי אינו רק זה שמספר את הסיפור ולוקח בו תפקיד שולי כמתווך, אלא הוא שבירך את החסיד ובכך גרם לנס שבסוף הסיפור.

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום
משלי יט, כא