היצר הרע הולך להתפלל

בצעירותו, נשא ר' לוי יצחק מברדיטשוב את בתו של גביר עשיר, והגביר היה גאה מאוד בחתן הלמדן שזכה בו. לאחר החתונה, כשהגיע חג שמחת תורה, התארח ר' לוי יצחק בבית חותנו. בליל החג, כשהתקבצו הקהל בבית הכנסת, ביקשו הציבור לכבד את הגביר. ומכיוון שנהוג היה להזמין את נכבדי הקהל לקרוא בקול את הפסוקים הנאמרים בחג, המתחילים במילים "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת", הזמינו את החתן הצעיר לומר לפניהם פסוקים אלה, לכבודו של החותן העשיר.
הלך ר' לוי יצחק אל מקומו של החזן ואל תיבת התפילה הניצבת שם. על התיבה הייתה מונחת הטלית שנועדה לחזן, בעל התפילה. הוא שלח את ידו אל הטלית, אך בטרם התעטף בה מיהר והניח אותה בחזרה על התיבה. שוב נטל את הטלית ושוב הניח אותה על התיבה. וכך עשה כמה פעמים, והקהל ראו ותמהו. איש לא הבין מדוע משתהה החתן הצעיר דקות ארוכות, וכשראו כי הבחור עומד בדממה ואינו מתחיל את התפילה שלחו אליו את הגבאי. ביקש הגבאי כי יפסיק נא להטריח את הציבור ויאמר את הפסוקים: "ואם לא, חזור למקומך ואחר יחליף אותך". "לא אטריח את הציבור", אמר ר' לוי יצחק, ונטל שוב את הטלית בידו. כמעט שנתעטף בה, אך גם הפעם הניח את הטלית על התיבה שלפניו.
הגביר, שראה את מעשיו המשונים של חתנו, התבייש מאוד. קודם לכן התפאר בו שאין כמוהו בלימוד התורה ובחכמה בכל הארצות, וכעת התבייש בו, וכעס.
החליט הגביר לבייש את החתן הצעיר, ובעצה אחת עם שאר המתפללים שלחו את הגבאי אל ר' לוי יצחק, לסלקו ממקומו שליד התיבה. אך בטרם הגיע אליו הגבאי נשמע קולו של ר' לוי יצחק: "אם אתה למדן ואתה חסיד – אמור אתה 'אַתָּה הָרְאֵתָ!'", והלך מן התיבה. הגביר נמלא כעס ואכזבה מרה. במקום לרוות נחת וכבוד מן החתן, הנה זכה לחרפה ולבושת פנים. ובכל זאת, שתק הגביר ולא אמר לחתנו דבר עד שתמו התפילה וה"הקפות", והם שבו אל הבית. הגביר נכנס אל ביתו חפוי ראש ומבויש, ואילו החתן הגיע אל הבית כשהוא שמח וטוב לב. באמצע הסעודה לא התאפק עוד החותן ושאל: "בני, אמור לי מדוע התנהגת בצורה מגונה בבית הכנסת? התנהגות כזו אינה ראויה גם לפחוּת שבפחותים! הלא נראית כמשוגע, כאילו נשתבשה דעתך חס וחלילה!"
ענה רבי לוי יצחק: "אספר לך את האמת. כשעמדתי ליד התיבה ורציתי לעטוף את עצמי בטלית ולומר את הפסוקים, פתאום בא והשתתף עמי היצר הרע, ואמר כי ברצונו לומר איתי 'אַתָּה הָרְאֵתָ'.
שאלתי אותו: 'מי אתה שתהיה ראוי ומתאים לכך?' והנה הוא השיב לי ושאל אותי את אותה השאלה.
אמרתי: 'אני למדן ובקי בתורה', והשיב הוא – 'גם אני למדן'.
'היכן למדת הלכות, ש"ס ופוסקים?' שאלתי. ושוב החזיר לי היצר באותה השאלה: 'היכן למדת אתה?'.
עניתי לו: 'אצל הגאונים פלוני ופלוני'. – 'גם אני שם הייתי, וגם אני למדתי יחד איתך אצל אותם הגאונים ממש', אמר היצר.
– 'אבל אני חסיד!' והוא משיב: 'גם אני חסיד'.
– 'והיכן למדת חסידות?'
– 'והיכן למדת אתה?'
– 'אני למדתי אצל המגיד הקדוש ממזריטש!'
על כך ענה היצר: 'גם אני למדתי איתך שם, ולכן רוצה גם אני לומר איתך "אַתָּה הָרְאֵתָ"!'
ראיתי כי אינו מניח לי, וכי עודו מחזיק בי בחוזקה ואינו מוותר על רצונו, לכן עזבתי את הטלית ואמרתי לו: 'אם אתה למדן ואתה חסיד – אמור אתה!'.
ועכשיו אמור לי", אמר ר' לוי יצחק לחותנו, "האם לא עשיתי כהוגן?"

קראו עוד