אני פה בגלל אשתי

בצעירותו, שמע רבי שניאור זלמן מלאדי על תלמידי הבעל שם טוב, ובייחוד שמע על המתרחש במֶזריטש, ששם מעמיקים ומאריכים החסידים בתפילות.
באותו הזמן, שמע ר' שניאור זלמן גם על וילנה, ועל לימוד התורה הגדול שמתקיים שם. מצא עצמו ר' שניאור זלמן תוהה לאן לפנות – לווילנה או למזריטש.
לבסוף אמר בלבו: "נדמה לי שללמוד אני יודע, אך טרם למדתי איך להתפלל באמת," ולפיכך החליט שישים פעמיו אל מזריטש ואל חסידיה.
רעייתו של ר' שניאור זלמן הסכימה לדרך שבה בחר ללכת, בייחוד לנוכח העובדה שבאותה תקופה סבלו ר' שניאור זלמן ואשתו בבית אביה. היא רק ביקשה ממנו להבטיח לה שלא ישתהה שם יותר משנה וחצי, והבטיח לה ר' שניאור זלמן בתקיעת כף שישוב בזמן. והשמועות אומרות שהיא אף השיגה לו שלושים רובל שיקנה בהם סוס ועגלה.
יצא ר' שניאור זלמן אל הדרך, ועמו אחיו הגדול הרב יהודה לייב, שהחליט להצטרף אליו. רק שאחיו, הרב יהודה לייב, נסע בלי לבקש את רשות אשתו. כשהגיעו לעיר ארשא מת הסוס. הבין ר' שניאור זלמן כי קרה הדבר בגלל האח, שלא ביקש את הסכמת אשתו לפני צאתם לדרך, ולכן אמר לו: "נראה לי שאינך צריך לנסוע. חזור לביתך. אני אמשיך בדרכי, ומכל מה שאשיג ואלמד שם אחלק גם לך."
אחר כך המשיך את דרכו אל מזריטש ברגל.