איך מברכים על הרעה

רבי שמֶלקֶה מניקלשבּוּרג ואחיו רבי פנחס, שהיו תלמידיו של המגיד ממזריטש, באו אל רבם פעם אחת בשאלה:
המשנה אומרת "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" (ברכות, פרק ט משנה ה). איך אפשר לקבל את הרעות בשמחה ולברך עליהן? במקום לענות שלח אותם המגיד לבית המדרש. "בבית המדרש יושב רבי זוּשא ומעשן מקטרת, לכו ושאלו אותו."
הלכו שני האחים לר' זושא וסיפרו לו שהמגיד שלח אותם לשאול אותו איך מברכים על הרעה. ר' זושא לא ענה להם, אלא צחק ואמר: "תמוה בעיני שהוא שלח אתכם דווקא אלי. למה לבקש תשובה על השאלה הזאת ממי שמעולם לא היה לו רע? הרי מיום לידתי ועד היום יש לי רק טוב. צריך לשאול מי שחס וחלילה היה לו רע."
ידעו שני האחים שר' זושא הוא עני גדול שידע סבל רב בחייו ומכך הבינו: מי שמקבל באהבה את כל מה שקורה לו' אינו מרגיש שום רע, וממילא מברך גם על מה שנראה בעיני אחרים כרע.

עומר בן רובי - מספר את 'איך מברכים על הרעה'