דבר המדקדקים

בצעירותו נודע רבי צדוק הכהן מלוּבּלין כעילוי גדול בתורה ונשא לאישה את בתו של עשיר אחד. העשיר היה בעל אכסניה והוא הקצה לזוג הצעיר אחד מחדריה. התנה ר' צדוק עם חותנו שלא ייתן לאיש מלבדם להתאכסן בחדרם. יומם ולילה ישב ר' צדוק בבית המדרש ועסק בתורה, ואשתו נשארה בחדר שבאכסניה.
כך נמשך הדבר עד שאירע דבר שקרע את ר' צדוק מאשתו ומבית חותנו: יום אחד הגיע לאכסניה קצין צבא חשוב ורם דרג וביקש לשכור לעצמו חדר. מכיוון שלא היה שום חדר פנוי באותה העת, הכניס בעל האכסניה את הקצין לחדרם של ר' צדוק ואשתו.
בערב, כשהגיע ר' צדוק מבית המדרש, מצא את אשתו עומדת ומשרתת את הקצין בחדרם. מיד קם ועזב את הבית ורצה לתת גט לאשתו ולגרשה. לא עזרו הסבריו של החותן כי נתן את החדר בלית ברֵרה, וכי בתו לא עשתה דבר אלא הגישה לקצין כוס של תה. ר' צדוק, שקנאי היה, קינא לאשתו כדין אישה סוטה, המוזכר בתורה, והחליט לגרשה.
"הלא היא התייחדה עם הקצין, והם שהו לבדם בחדר," אמר, "מכאן ואילך אסור לי לשהות עמה, כאישה סוטה."
האישה סירבה להתגרש, ולא נותרה לר' צדוק ברירה אלא לבקש את הסכמתם של מאה רבנים, כדי שיתירו לו לשאת אישה נוספת בלי שגירש את הראשונה. החל ר' צדוק נע ונד בארץ כדי לקבל את ההיתר המיוחד.
בנדודיו שמע ר' צדוק כי רבנים רבים באים מכל רחבי המדינה אל רבי מאיר מפּרימישלַן, ובשל כך נסע לשם. ביום שישי, לפני כניסת השבת, הגיע ר' צדוק אל חצרו של הרבי מפרמישלן והתקבל בסבר פנים יפות. עד אותה עת גדל ר' צדוק בסביבה של ליטאים, המתנגדים לחסידות. כעת, בימי נדודיו, פגש לראשונה ברבותיהם של חסידים.
באותו הזמן הגיע אל ר' מאיר מפרמישלן גם חסיד עשיר, שהיה בדרכו אל רבי אחר ובשל עיכובים שונים נאלץ לשהות באותה שבת בפרמישלן. חסיד זה נהנה כל כך בביתו של רבי מאיר, עד שביום ראשון, כאשר בא לברך את הרבי בברכת פרֵדה, הוציא מכיסו סכום כסף גדול, מאה רַייניש, וביקש לתת אותו לרבי.
ואולם הרבי סירב לקבל את הכסף ואמר: "כסף זה מיועד לרבך, שאליו התכוונת להגיע. איני לוקח כסף שאינו שייך לי!"
אמר החסיד העשיר: "לרבי שלי אתן מאה רַייניש אחרים. תיהנה אתה מאלה, כפי שנהניתי אני ממך."
ענה ר' מאיר ואמר: "אין מקבלים שכר על המצוות בעולם הזה. ומאיר לא ימכור את מצוותיו תמורת שכר!"
כשראה האיש שרבי מאיר מסרב בכל תוקף לקבל ממנו את הכסף, הלך לאשת הרבי וניסה לשדל אותה לקבל ממנו את מאת הזהובים. חשבה הרבנית כי הרבי הוא ששלח את האיש אליה כדי שתיקח היא את הכסף ומיהרה אל בעלה ואמרה: "רבי שלי! אתה הלא מקפיד מאוד על בשר שיש בו ספק כשרות ואינך אוכלו. והנה כסף שיש בו ספק אתה מוכן לקחת?! איזה מין רבי אתה?!"
העשיר התבייש מאוד ויצא משם בפחי נפש.
רבי צדוק ראה את מה שאירע ואמר: "כעת יודע אני עד כמה גדול כוח רבותיהם של החסידים, תלמידי הבעל שם טוב, שאפילו נשותיהם נזהרות בדברים שאחרים אינם מדקדקים בהם!"
ומאז התקרב ר' צדוק לדרך החסידות וסופו שנעשה בעצמו רבם של חסידים בלובלין.